חבר הכנסת עידן רול הלך השבוע בדרכם ההיסטורית של ח"כים רבים מימין ומשמאל: באמצע הקדנציה הוא פרש מסיעתו, אך לא התפטר מחברותו בכנסת. כרגיל, הגינויים באו בעיקר מסיעתו או מפרשנים פוליטיים שהפרישה אינה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה שלהם. ח"כים אחדים אומנם פרשו בעבר בו־זמנית מהמפלגה ומהכנסת, אבל רק ערב בחירות ומשיקולים תועלתניים: כדי להימנע מהכרזתם כפורשים ולאפשר להם להתמודד בבחירות ברשימה אחרת.
מקצת הפרישות היו בוגדניות ממש: אפרים גור ערק מהליכוד למערך אחרי התרגיל המסריח. מיכאל נודלמן מהאיחוד הלאומי הצביע בעד ההתנתקות. פורשי צומת, אלכס גולדפרב וגונן שגב, אפשרו לממשלת השמאל להעביר את הסכם אוסלו ב'. שמעון פרס ערק למפלגת קדימה, אחרי שהפסיד בבחירות על ראשות העבודה לעמיר פרץ. אברהם פורז פרש משינוי לאחר שהפסיד בבחירות על ראשות מפלגת שינוי. והיו עוד.
עידן רול. | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
עידן רול נמצא אפוא בחברה מפוקפקת טובה. מילא שהוא פורש, אבל לא יפה שהוא גם משתלח ביו"ר מפלגתו, שאחרי ככלות הכול הפך אותו מאזרח פשוט לח"כ ואף לסגן שר. אפשר בהחלט להבין מדוע סיעתו לשעבר תובעת ממנו במפגיע להחזיר את המנדט. מנגד, אי אפשר לפסול לגמרי את התעקשותו שלא לפרוש מהכנסת. הוא בעצם אומר: נכון שנבחרתי מטעם מפלגה שהחזיקה בעמדות מדיניות מסוימות, אבל אחרי 7 באוקטובר מותר להעריך שלא רק אני שיניתי את דעתי, שינו אותה גם רבים מבוחרי יש עתיד, ואני מייצג אותם. בעבר הם תיעבו כמוני את המתיישבים ביו"ש, אך בעקבות המלחמה השתכנעו ש"יש קשר הדוק בין ההתיישבות ביהודה ושומרון ובין ביטחון כפר־סבא ותל־אביב״.
הכי מעניין
כידוע, בנושא גיוס בני הישיבות רול ממשיך לאחוז בעמדות של מפלגתו הנבגדת. מן הסתם גם בכמה סוגיות נוספות. הן לא יספיקו לו לצלוח את אחוז החסימה, אבל יאפשרו את הצטרפותו למפלגה ימנית ליברלית חדשה. נפתלי בנט כבר גורף איתה המון מנדטים בסקרים.