לך העם, נתנו הם שי / את ארבעים הקילומטר...

את ארבעים הפרסאות / העקובות מקרב ופרך,

אשר יהיו לך לאות / כי מעתה אין קץ לדרך.

(דבר מבקיעי הדרך, מילים: נתן אלתרמן, לימים הולחן על ידי עקיבא נוף)

אלו שורותיו האחרונות של השיר: "דבר מבקיעי הדרך", אותו פרסם נתן אלתרמן בטור השביעי בעיתון "דבר" ב-10 בדצמבר 1948. השיר מדבר על גילויה של דרך בורמה במלחמת העצמאות כדרך פתוחה בה ניתן לנסוע לירושלים במהלך המלחמה.

גילוי התוואי הגיע לאחר תקופה עקובה מדם שהפלמ"ח נאלץ להתמודד עם ליווי שיירות אספקה לירושלים, שהותקפו השכם והערב על ידי האויב תוך מחיר דמים כבד. אנשי הפלמ"ח לא שוכחים כיצד נאלצו בסוף כל יום להיות אלה שקוברים במו ידיהם את חבריהם, ובכל זאת לא מוותרים, מעמידים את חייהם בסכנה העיקר שבירושלים לא יידעו חלילה חרפת רעב.

פורץ דרך בורמה המרכזי הוא אליהו סלע ("רעננה") ז"ל, שהיה קצין המבצעים של חטיבת הראל. וכשעשה בן גוריון מפקד לסיום מלחמת העצמאות, יצא רעננה מבין שורות החיילים עם מגילת קלף בידו, הגישה לבן גוריון ואמר לו: "פרצנו את הדרך והיא פתוחה". דבריו הונצחו בצד השיר, ואלתרמן קרא לו "הרץ נושא המגילה".

השיר הזה מותיר אותי בגרון חנוק בעיקר כי הזדמן לי להקשיב לא אחת את הפלמ"חניקים שמספרים כמה חברים איבדו במערכה על הגישה לירושלים. הם המשיכו גם כשנראה היה שהכל סוגר עליהם, שהכל חסום, אבל אז גילו שגם לחסימה יש תקנה ובכך, הלכה למעשה, שחררו את ירושלים ממצור.

הלוחמים האלה הקימו שושלות שממשיכות לספר את הסיפור שלהם, את דבר מבקיעי הדרך. חאן שער הגיא מנציח גם הוא את סיפורם ובכל נסיעה שלהם לירושלים הם משקיפים על הרכבים המשוריינים ששומרו בצידי הדרכים ויודעים שעשו דבר גדול.

לכל פרויקט "לך ירושלים - כותבים עם שיר" - לחץ כאן