התוכנית 'עובדה' שלשום הייתה מפגש מרתק בין שני בעלי איי־קיו גבוה: מצד אחד המראיינת הכי טובה בארץ, מצד שני אחד המרואיינים החריפים ביותר. היא שאלה לעניין, הוא השיב ברהיטות.

רגעים מרתקים במיוחד בריאיון הוקדשו לעברו השב"כי של המפכ"ל. כישורי החקירה המופלאים שלו הונחו לראשונה על השולחן. אילנה דיין הזכירה את יכולתו לזהות שקרנים לפי הריח. לאור התזכורת הזו מעניין מאוד מה חשב אלשיך על הריאיון שלו בבוקר שאחרי, הפעם כצופה מן הצד. האם זיהה בדיעבד גם אצל עצמו חולשות גרסה מסוימות? בעיות אחרות?

כי היו בעיות. ועוד איך היו. המפכ"ל המחונן התגלה בריאיון כבעל עניין אישי מובהק בתיקי נתניהו, לא כבעל עניין מקצועי וממלכתי גרידא. מבעד לארשת החביבה שלו נצפתה שביעות רצון עצמית במינון גבוה מהמותר. כמו כן נצפה כעס מוחצן על מושא החקירות מספר אחת של משטרת ישראל – ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

רב־ניצב אלשיך לא השכיל להפגין את מידת הריחוק המתבקשת מגורל התיק. הוא נשא ונתן עם דיין כמי שמשוכנע כבר באשמת הנחקר. היה ברור שהוא מאוד לא אוהב את האיש שמינה אותו לפני שני חורפים לתפקידו הנוכחי, רם המעלה. מבעד לעור הפיל שבו התהדר כשדיבר על שנת הלילה הערבה שלו ("ישן כמו תינוק"), ועל אי־התעניינותו במה שנכתב ומדובר עליו בתקשורת - נחשף אדם בשר ודם שדווקא נעלב מאוד מהמתקפה (הבעייתית) של נתניהו על משטרת ישראל, לפני חודשים אחדים.

אלמלא נעלב כל כך, לא היה צועד בגאון אל תהום סוגיית החוקרים הפרטיים שנשכרו נגדו כביכול בידי "גורמים רמי חשיבות". אם לדבריו החליט לא לחקור את הפרשה המסתורית, למה הוא חזר אליה פתאום? מדוע הוא נזקק לה בכלל כשהממצאים המפלילים בתיקי נתניהו כה הדוקים לכאורה?

סביבת נתניהו עטה על ההתבטאות האומללה הזו, ובצדק. אלשיך שיחק לידיה. בחוכמה שלאחר יממה אפשר להעריך שהוא טעה כשהסכים להתארח ב'עובדה'. הריאיון שנועד להושיט סעד יחצ"ני למשטרה לקראת פרסום ההמלצות בתיקי נתניהו, הפך לבומרנג נגדה. אילנה דיין עשתה עסק טוב כשאירחה את המפכ"ל, אלשיך - הרבה פחות. אשתקד הוא שכר דווקא את ליאור חורב ליועץ אסטרטגי, ושלשום נעזר ביועץ רע פי כמה – כעס ועלבון. היועץ המשפטי לממשלה ייאלץ להחליט בבוא היום אם היועץ הרע הזה מילא גם תפקיד בניסוח ההמלצות המדוברות שיפורסמו בימים הקרובים.