ט״ו בשבט - להצמיח את השיחמסורות שונות נקשרו לט"ו בשבט, חלקן קדומות וחלקן חדשות מאוד. אחת המסורות החדשות, שהחלה זמן לא רב לפני קום המדינה, היא הפיכת ציון החג ליום של נטיעה וצמיחה.

אולי זו הסיבה שבגינה בחרו מייסדי המדינה לפתוח את כנסת ישראל בפעם הראשונה דווקא ביום ט״ו בשבט. ישיבת הפתיחה ההיסטורית של הכנסת, לאחר הבחירות הראשונות לאספה המכוננת, התקיימה בט״ו בשבט שנת תש״ט. המטרה הייתה לסמל את פתיחת הכנסת כחלק מתהליך של נטיעה והצמחה של מדינה חדשה.
אין ספק שחזון הצמיחה של מדינת ישראל התממש במגוון תחומים, ובכלל זה גם בכנסת ישראל, אשר מכילה כיום ענפים רבים יותר ומייצגת ציבורים מגוונים בחברה הישראלית.

למרבה הצער, במקום להמשיך ולטפח את הצמיחה האדירה הזו - גם פנימית ולא רק חיצונית - נעשה שימוש הולך וגובר בחברה הישראלית בשיח מפלג, המאיים לגדוע את הגזע המשותף המחבר בין הענפים השונים.

בסדר ט״ו בשבט, שנהגו המקובלים בארץ ישראל, נעשה שימוש בסוגים שונים של פירות: פירות עם קליפה וללא גרעין, פירות עם גרעין וללא קליפה, ופירות ללא קליפה וללא גרעין.
פירות אלו משמשים דימויים וסמלים למציאות המורכבת של עולמנו - מציאות שאינה מושלמת, אך מכילה גוונים רבים ושונים.
המוטיב הראשון של השיח ההרסני, הרמוז בפרי עם הקליפה, הוא הדיכוטומיה של הדיון. כל אמירה מקוטלגת מיד למחנה כזה או אחר, וכמעט שאין מקום לאמירה מורכבת החורגת מהגדרים הנוקשים - ה״קליפה״ - שנקבעה לכל מחנה.

אם אתה מתנגד למדיניות מסוימת, אתה משויך אוטומטית למתנגדי הממשלה; ואם יש לך דעה חיובית על מעשה של ההנהגה, מיד אתה הופך לצנינים בעיני מתנגדיה. נוהג זה אינו מאפשר קיומו של שיח אמיתי, שכן ה״קליפה״ החיצונית המולבשת על הדובר מונעת את היכולת ליהנות מהתוכן - מה״פרי״ - של דבריו.

שיח מצמיח וחיובי אינו מתרשם מן הקליפה החיצונית. הוא מבקש לחדור פנימה אל התוכן, אל ה״פרי״, ולתת הזדמנות להבנת האמירה לעומקה, מבלי לקטלג אותה מראש למחנה מסוים.

המוטיב השני של השיח ההרסני, שגם הוא רמוז בפרי עם הקליפה, הוא השיפוט על פי זהות הדובר ולא על פי דבריו. לעומת זאת, בשיח מצמיח יש לבחון כל אמירה בפני עצמה, בלי קשר לזהות האומר או ל״קליפה״ שמכסה אותו. כבר אמר הרמב״ם: ״קבל האמת ממי שאמרה״.

בשיח מצמיח מקשיבים לדברים גם כאשר הם נאמרים מן המחנה הנגדי, ומנסים לבחון אותם לעומק, להסיר מהם את ה״קליפה״, ולגלות את גרעין האמת הטמון בהם. יכולת זו היא הבסיס להפריה הדדית ולצמיחה משותפת.
המוטיב השלישי של השיח ההרסני רמוז בפרי עם גרעין וללא קליפה. כאן מדובר בחוסר כנות בהצגת דעות, הנובע מאינטרסים סמויים או גלויים הטמונים בפנים. לגיטימי לומר: אני בוחר בדרך מסוימת, גם אם היא גורמת פגיעה לציבור מסוים, משום שלדעתי היא מגשימה ערך עליון וחשוב יותר. אולם הצדקת העוול באמצעות נאצות, גידופים ודיבור לא כן - רק כדי להימנע מחשיפת ה״גרעין״ האמיתי שבבסיס העמדה - מרדדים את השיח ואינה מאפשרת הגעה לפשרה שתשמור על האינטרסים ההדדיים.

בשיח מצמיח אנו מסירים את ה״גרעין״ לפני האכילה: מדברים בכנות זה עם זה, ורק אז יכולים להשתמש בגרעינים שחשפנו כדי להצמיח עץ משותף אחד.
ט״ו בשבט יכול לשמש הזדמנות לשינוי כיוון בתקשורת בינינו - מעבר משיח הרסני לשיח מצמיח. נסיים בדבריו מלאי התקווה של יוסף שפרינצק בפתיחת מליאת הכנסת הראשונה בט״ו בשבט תש״ט:
"נטענו היום את האילן הנאה - אילן עצמאות ישראל. שומה על האספה המכוננת לטפח את העץ הזה ולדאוג לכך שיגדל ויישא פרי, ובצילו ישכון העם לבטח - ישכנו לבטח כל תושבי מדינת ישראל."