נשיאי בית המשפט העליון מתראיינים לעיתים נדירות מאוד. לכן היה מוזר לפתוח ביום שלישי רדיו ולשמוע את הנשיא הנוכחי יצחק עמית משיב על שאלות. האמתלה לקיום הריאיון הייתה יום השואה הבינלאומי. עמית הוא בן לניצולי שואה. מטבע הדברים, המראיינת ניסתה לשאוב ממנו התבטאות גם בנושא עכשווי. הוא הצטחקק קלות, ביקש ממנה לא לערב "בין קודש לחול", ובכל זאת הספיק להתרעם בחטף על "מבול חקיקה" בכנסת, וגם העיר ש"אני מוכן להושיט יד (ליריב לוין), אבל כמו שכבר אמרתי, לא פגשתי יד אחות".      

הדימוי הפיוטי של עמית לקוח, כמובן, משירת רחל: "מי אתה? מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות". כביכול זוהי ידו של נשיא העליון המוּשבת ריקם שוב ושוב, אבל המשך השיר עשוי להיחשב דווקא כתיאור שלו בצבעים אחרים, מחמיאים פחות: "גן נעול. לא שביל אליו, לא דרך / גן נעול – אדם".

במבול של פסיקות אנטי־ממשלתיות בשנים האחרונות, הוכיחו עמית וחבריו יכולת נעילה מרשימה בפני המיית הלב של תומכי הממשלה, מחצית העם לפחות. הם גן נעול, פארק לאומי חסום. אף על פי כן, שר המשפטים לוין היה נוהג בחוכמה אילו ניצל את ההזדמנות הרדיופונית הנדירה להרמת הכפפה. במקום להגיב ב"תסיר את האיקס ששמת על ד״ר (אביעד) בקשי וד״ר (רפי) ביטון", הוא היה צריך להודיע שמצידו אפשר להיפגש עוד היום, ולהגיע להסכמות. רחל כתבה שיר ידוע גם על זה – פגישה, חצי פגישה.

הרי בתוך חודשים אחדים ישראל תיכנס רשמית למערכת בחירות. אם לוין ועמית לא יתפשרו עד אז, הם כבר לא יתפשרו. לוין יסגור כהונה שלמה בלי השבעת שופטים חדשים לבית המשפט העליון. הוא השפיע רבות על מינוי שופטים לערכאות נמוכות יותר, אך לא הוסיף שופט שמרן אחד להרכבי בג"ץ. לפני ימים אחדים אמר שאולי יעשה זאת בקדנציה הבאה, אבל אין כוח בעולם שמסוגל להבטיח לו כהונה נוספת כשר משפטים. עמית, בכל מקרה, ימשיך לכהן עד סתיו 28'. אין לו בחירות. עד אז הוא עלול לבטל גם את החוק שלוין העביר לא מכבר לשינוי שיטת הבחירה של השופטים החל מהכנסת הבאה. הוא בוודאי לא יסכים לעולם שגם בקשי וגם ביטון יכהנו לצידו. אם לוין יכול כרגע להשיג איתו עסקה על מינוי אחד מהם, שילך על זה. אחרי הבחירות ופרישת עמית יהיה אפשר לנסות להכניס גם את המועמד השני.