רן גואילי, החטוף האחרון שהוחזק בעזה, הוחזר משם השבוע. עשהאל באב"ד, אחרון הנופלים במלחמה, הובא לקבורות ביום חמישי שעבר. בביתו ביישוב הבנימיני היפהפה בני־אדם, סֶנֶה, ישבו השבוע שבעה אשתו חגית, חמשת הילדים, ההורים מרמת הגולן ושבעת האחים. המונים באו לנחם. הם שמעו ודיברו על ידי הזהב של עשהאל, על חריצותו ועל אמונתו. הוא בנה את ביתו במו ידיו, התפרנס ממוסך שניהל ביישוב, סייע רבות למאחז סמוך והתנדב לשרת בזרוע ההנדסית של צה"ל בלחימה בעזה. יותר משלושה חודשים חלפו בין פציעתו בקרב ליד רפיח ובין מותו בבית החולים. למשפחה היה זמן להיפרד ממנו. באחת השבתות הוא קיבל חופש מהשיקום והספיק להיות בבית.

איזה מזל שעשהאל החזיק מעמד שלושה חודשים, אמרה אחותו צרויה, אחרת אי אפשר היה לתרום את האיברים שלו. "תמשיכו בכל הכוח", ציוותה אלמנתו הטרייה על אחד מחבריו לנשק, שהגיע בעזרת קביים. הוא חייך ורמז שישתדל.  

האם צה"ל ימשיך בכל הכוח בגזרת עזה, ומתי? ספק אם יש בישראל גורם מוסמך אחד המסוגל להשיב על כך. בצבא, אם להתנסח בעדינות, סבורים שלא יהיה מכך מנוס, אך ההחלטה הסופית תהיה של נתניהו בלבד, והיא בוודאי תושפע רבות מעמדתו של גורם חיצוני חשוב, דונלד טראמפ. לפי שעה טראמפ מעדיף אתגרים אחרים על פני חידוש הלחימה, ובינתיים דעתו קובעת. לירושלים לא נעים להתווכח איתו, ודאי לא השבוע, כשהחטוף ה־251 הושב ארצה ובכל רגע עומדת לפרוץ מלחמה במזרח, אך ייתכן שבשלב מסוים היא תיאלץ להתווכח.

אחרי שיבת כל החטופים והקמת מועצות השלום והשיקום של טראמפ, בהתאם להסכם שנחתם בסתיו, הגיע כעת שלב הפתיחה של שערי רפיח ופירוק חמאס מנשקו. מי בדיוק אמור לפרק אותו? כוח ייצוב רב־לאומי שכידוע טרם הוקם וספק אם יוקם אי־פעם. כך או אחרת, חמאס לא יתמסר בקלות. לעומת זאת, הוא כן מסוגל לביים הצגה גדולה של התפרקות מנשק, וזהו התסריט שממנו חוששים בצבא. פירוז כאילו.  

מנקודת מבט צה"לית אפשר יהיה להכריז על פירוז אמיתי ותחילת שיקום רק אחרי מילוי ארבעת התנאים הבאים: א. החרבת כל המנהרות. ב. השמדת יכולות הייצור החמאסי של אמצעי לחימה. ג. פיזור גדודי חמאס, יחידות הרצח של הארגון. ד. מסירת כל הקלצ'ניקובים שלו. 

הסעיף האחרון, כך הוסבר לי, הוא החיוני ביותר. רובה הסער קלצ'ניקוב, שהרוסים פיתחו עוד לפני הקמת מדינת ישראל, ומספקים מאז בנדיבות לכל אויביה, הוא כרגע אמצעי השליטה היעיל ביותר של חמאס בשארית רצועת עזה. צה"ל יוכל להסתדר בקלות יחסית עם מאגר הרקטות שאולי עוד נותר לחמאס, 600־800 בערך, אבל הקלאצ'ים הם שיאפשרו לארגון הטרור לשרוד ולשלוט. יש לו עשרות אלפי רובים שכאלה. אשרי המאמין שהוא יתפרק מהם בלי קרב, או שכוח זר יצליח לפרוק אותם ממנו. זה לא עבד בלבנון עם יוניפי"ל וחיזבאללה, קשה להאמין שיעבוד בעזה עם הצבא הרב־לאומי של טראמפ. חמאס לא יוותר על הרובים שלו ובוודאי לא יוותר על החזון: הקמת מדינה פלסטינית על חורבות מדינת היהודים. הרוב המכריע של תושבי עזה ממשיכים לשאת אותו בליבם. הם לא למדו לקח מהחורבן שצה"ל המיט עליהם בשנתיים האחרונות, ולא ישתפו פעולה עם תוכניות קושנר וויטקוף לגרום להם להפסיק לשנוא את ישראל ולהתחיל לשיר שירי שלום.

במוקדם או במאוחר צה"ל ייאלץ להשלים את המלאכה. בינתיים, כבר בימים הקרובים, שערי רפיח ייפתחו, לאנשים בלבד. בהתחשב בעובדה שהם ייפתחו באופן דו־סטרי, אולי זה לא אסון, זו בשורה.