תארו לכם: בעוד ארבע שנים, סוף ינואר 2030 נניח, ועדת החקירה הממלכתית למחדלי 7 באוקטובר 2023 מפרסמת סוף סוף את הדו"ח שלה, אך העולם אינו עומד מלכת. ציטוטי העיתונאים מתוך המסמך המיוחל נדחקים לשיפולי תוכניות האקטואליה. רוב הציבור בקושי מתעניין. הוא ממשיך בעיסוקיו השוטפים, כאילו הנושא מעולם לא עניין אותו במיוחד. אפילו האופוזיציה בקושי טורחת להגיב.

תרחיש לא הגיוני? משאלת לב ביביסטית? ובכן, פחות או יותר זה מה שקרה השבוע. ועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי השיט פרסמה דין וחשבון מחכים, מאופק למדי ביחס לתיאורים הדרמטיים של הפרשה עם התלקחותה לפני כעשר שנים. כן, כבר עשר שנים. היחס התקשורתי והציבורי אליו היה בהתאם. אפילו בשלושת ערוצי הטלוויזיה של האופוזיציה – 11, 12 ו־13 – הוא זכה לסיקור זעום. הכתבים והפרשנים עסקו בו רק אחרי הדיווחים על סוגיות איראן ומעבר רפיח. הם ציטטו בשמחת עניים את המילה הכי נוקבת בדו"ח, "אנדרלמוסיה", אבל שפת הגוף שלהם שידרה אכזבה: מה, זה הכול?

אם ה"אנדרלמוסיה" תהיה גם תמצית הביקורת של ועדת החקירה העתידית בעניין 7 באוקטובר, אנחת הרווחה של נתניהו תישמע מסוף העולם ועד סופו. לא "שחיתות", לא "שוחד", לא "בגידה", לא "הפרשה הביטחונית הכי חמורה בתולדות ישראל", כפי שנטען נגדו בעקבות התחקיר של רביב דרוקר ב־2016, אנדרלמוסיה גרידא, בלגן ביוונית עתיקה.

אכן, זה עדיין אינו הדו"ח המלא עם המסקנות האישיות, שהתקשורת כה נכספת אליהן. כזכור, כבר לפני כשנה וחצי שיגרה הוועדה מכתבי אזהרה לחמישה בכירים, ובהם ראש הממשלה. היא העלתה חשד שאופן התנהלותו ברכש הצוללות והספינות "סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל". עם זאת, לא יוחס לנתניהו חשד שחיתות. גם הדו"ח הטרי נושא אופי של הצעת ייעול, לא של ביקורת קטלנית. בכירי חיל הים סופגים נזיפות קשות יותר מאלו שננזף הדרג המדיני. הם לא מואשמים בשחיתות אלא בלהיטות יתר לרכישת כלי מלחמה. המושחתים לכאורה הועמדו מזמן לדין, וסיום משפטם אינו נראה באופק. רק מעורב אחד בפרשה הורשע עד כה, בעבירה קלה יחסית, השר לשעבר מודי זנדברג. אגב, בוגי יעלון, מראשי הקטגורים של נתניהו בפרשה, ספג בעצמו מכתב אזהרה חמור במיוחד. אפשר לנחש שזוהי הסיבה לשתיקתו הרועמת השבוע. "ברור לכול כי הייתה בפרשה זו העדפת בצע כסף על פני ביטחון המדינה", הוא צייץ בלהט ב־2019. מסתבר שלוועדה זה ממש לא ברור.      

לפי הדו"ח שפורסם השבוע, רכישת כלי השיט אושרה באופן נמהר, אולם אין בו אפילו רמז לטענת הבצע שכיכבה בהפגנות בלפור 2020־2021. הדרג המדיני התנהל בשוק הרכש של כלי השיט כמו גבר ישראלי ממוצע במהלך קניות ברמי לוי. לכל היותר הוא מצויד בפתק מאשתו (מפקד חיל הים). הטיפול בהסכמה הישראלית המביכה למכירת צוללות גרמניות למצרים, שהצית את דמיונם של בעלי קונספירציית הבגידה, זכה כאמור למילת הגנאי הצמחונית "אנדרלמוסיה".

הוועדה בראשות אשר גרוניס מקוננת בעיקר על המחסור בתפיסת בניין הכוח של ישראל ותפיסת ביטחון בכלל. זוהי קינה עתיקת יומין. מאז ימי בן־גוריון אין עוד לישראל תפיסת ביטחון לאומי. ראשי הממשלות שלה פועלים במישור הביטחוני בעיקר מהבטן, או על פי הנחיית יועצי התקשורת שלהם. רבין לא נועץ ברמטכ"ל לפני הסכם אוסלו, שרון צפצף על השב"כ כשהחליט על ההתנתקות. כל ראשי הממשלות אחרי גולדה מאיר לא הפנימו את מסקנות ועדת אגרנט בעקבות מלחמת יום הכיפורים. גם דו"ח ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה לא גרר עדכון מעשי של תפיסת הביטחון ובניית הכוח. עובדה שהגענו הלום.

אגב, למי שמבקש להתעמק בנושא, הוועדה מסבירה כי בניין הכוח הוא "כינון כוחה הצבאי של המדינה לקראת הפעלתו בשדה הקרב העתידי". היא מטילה על הממשלה את עיקר תפקיד הבינוי הזה. גרוניס ועמיתיו נשענים בנדון על מורשת בן־גוריון: "אין הצבא קובע על דעת עצמו אפילו את מבנהו, סדריו וקווי פעולתו... הצבא אינו אלא זרוע הביצוע... ארגון הצבא ועיצוב דמותו – כל אלה הם בסמכותן היחידה של הרשויות האזרחיות: הממשלה, הכנסת והבוחרים".

למרבה הצער ולנוכח הניסיון, ספק גדול אם ממשלות ישראל הבאות יפנימו את ההמלצה הזאת או את המסקנות של ועדה עתידית למחדל 7 באוקטובר. ספק גדול עוד יותר אם אמרגני מחאות בלפור וקפלן יפנימו את לקח ההתפוגגות של חשד השחיתות והבגידה בפרשת הצוללות. הוא לא היה תוצאה של אנדרלמוסיה, אלא של נרגנות מתועשת הממררת את חיינו הציבוריים וגוררת אותנו להתנגשויות פנימיות מיותרות. שום ועדה או צוללת לא תוכל לחלץ אותנו מהן, אולי רק הבוחרים.