ועדת הכלכלה של הכנסת תתכנס היום (שלישי) לדיון שעשוי להיראות במבט ראשון טכני ואפור: "המעבר לדיוור דיגיטלי בבנקים". תחת הכותרת הבירוקרטית הזו מסתתר מהלך דרמטי שמובילים הפיקוח על הבנקים ומשרד האוצר. מהלך שצפוי לחסוך לבנקים מיליוני שקלים בשנה, אך עלול לגבות מחיר יקר מהציבור הישראלי, ובמיוחד מהחוליות החלשות שבו.

היוזמה שעל השולחן מבקשת לשנות את כללי המשחק. אם עד היום חלה על הבנק חובה לשלוח מכתב בדואר אלא אם הלקוח ביקש אחרת, כעת אנו עדים לשינוי פרדיגמה: ברירת המחדל מתהפכת. הבנק ישלח הודעות דיגיטליות באופן אוטומטי, ללא צורך בהסכמה אקטיבית. מי שיתעקש על נייר יידרש לפעולה יזומה כדי לשמר את המצב הקיים. לכאורה, צעד מתבקש בשנת 2026; בפועל, מדובר בכשל צרכני ידוע מראש.

הרגולטור אמנם ער לבעיה, ובטיוטת ההוראה נקבע מנגנון "בקרה": אם הבנק יזהה שהלקוח לא פתח את ההודעות הדיגיטליות במשך שנה, יישלח לו מכתב רשום. אולם בעולם הפיננסי, שנה היא נצח. 

עבור מאות אלפי ישראלים, בהם אזרחים ותיקים, עולים חדשים וחסרי אוריינות דיגיטלית - הדיוור הפיזי הוא כלי הבקרה והשליטה היחיד על נכסיהם. כאשר לקוח בגיל השלישי, המתקשה בשימוש ביישומון הבנקאי, יגלה על חריגה בחשבון או על עמלה מופרזת רק בדיעבד באמצעות מכתב רשום - הנזק הכלכלי כבר נעשה. זו אינה "התייעלות", זו הדרה פיננסית בחסות הרגולטור.

אבסורד נוסף טמון בזווית הסייבר. בעוד המערכת הבנקאית משקיעה משאבים בחינוך הציבור להימנעות מלחיצה על קישורים, המהלך הנוכחי משיג את התוצאה ההפוכה. כאשר מעבירים את כלל התקשורת ל-SMS ולמייל, מרגילים את הציבור לצפות להודעות בנקאיות בנייד. הרגל זה הוא כר פורה עבור נוכלי הסייבר, שינצלו את הפרצה כדי להחדיר בתווך הודעות מתחזות ("פישינג"). ללא פתרון טכנולוגי הרמטי לאימות זהות השולח, המעבר הטוטאלי לדיגיטל הוא הימור על בטיחות הכספים של הציבור.

אמנם בבנקים יטענו כי שמורה ללקוח הזכות לבקש לחזור לדיוור פיזי בכל עת, אך מניסיוננו בקליניקה לדיני בנקאות, המייצגת אוכלוסיות מוחלשות מול המערכות הגדולות, זכות המותנית במאבק בירוקרטי היא לרוב זכות תיאורטית בלבד. לבנקים תמריץ כלכלי מובהק לצמצם את עלויות הנייר והשילוח, וקיים חשש סביר כי הדרך חזרה לדיוור הפיזי תהיה רצופה בחסמים תפעוליים והמתנה ממושכת במוקדי השירות.

חשוב להבהיר: איננו מתנגדים לקדמה טכנולוגית, אך דיגיטציה צריכה להיעשות מתוך בחירה ומוכנות, ולא בכפייה. 

אנו קוראים לחברי הכנסת ולוועדת הכלכלה להורות על בחינה מחודשת של הרפורמה ולעגן בהגנה הרגולטורית שלושה עקרונות ברזל: 

החרגה אוטומטית: החלת ברירת מחדל של דיוור פיזי על אזרחים ותיקים ומקבלי קצבאות, כדי למנוע פגיעה באוכלוסיות הפגיעות ביותר.

בטיחות מעל הכל: איסור מוחלט על שליחת קישורים פעילים בהודעות תפעוליות למזעור סכנת הפישינג.

נגישות: מנגנון החזרה לנייר חייב להיות פשוט, מיידי ודיגיטלי, ללא חסמים בירוקרטיים.

התייעלות המערכת הבנקאית היא מטרה ראויה, אך היא אינה יכולה לבוא על חשבון חובת האמון וההוגנות כלפי הציבור הרחב.

הכותבים, עו"ד אביאל אבני ועו"ד רותם פסטרנק, הם מנחי הקליניקה לדיני בנקאות בפקולטה למשפטים, המסלול האקדמי המכללה למינהל.