כבר יותר משנתיים ארוכות הלב שלי ושל משפחתי כולה נמצא במקום האפל ביותר בעולם. בני, רני גואילי, שוטר גיבור שיצא ב־7 באוקטובר 2023 להגן על המדינה בגופו, מוחזק בשבי חמאס.

ככל שעובר הזמן גוברים הלחץ הבינלאומי, השיח על "היום שאחרי" והקריאות לשיקום הרצועה. בשבילי יש אמת אחת בלבד: אין שיקום לפני שרני חוזר.

אני פונה מכאן למקבלי ההחלטות ולעולם כולו. אסור לפתוח את מעבר רפיח, אסור לאפשר שום פעולת שיקום או סיוע כל עוד רני שלי נמצא שם. ויתור על הדרישה הזו הוא מסר ברור ומסוכן, שלפיו מדינת ישראל ויתרה על בנה.

ברגע שחמאס ירגיש שהלחץ הוסר ושהחיים ברצועה חוזרים למסלולם, ובזמן שרני עדיין בעזה, נאבד את המנוף האחרון להשבתו הביתה.

ויתור על התניית השיקום בחזרתו של רני הוא דלק לטרור. הוא מגביר את המוטיבציה של חמאס ושל שאר אויבינו להמשיך לחטוף ישראלים, מתוך ידיעה שהמחיר שישלמו יהיה זמני - עד שתבוא העייפות מהמלחמה, עד שהלחץ הבינלאומי יכריע את ישראל, עד שחלילה נשקע באדישות.

אני מבקשת להביע הערכה עמוקה לראש הממשלה על התמיכה האישית, על הדלת הפתוחה ועל המאמצים הכבירים והבלתי פוסקים שהוא משקיע למען השבתו של רני הביתה. אני יודעת שהנושא קרוב לליבו.

דווקא משום כך אני דורשת עמידה איתנה. אל תתנו למעבר רפיח להפוך לצינור חמצן למפלצת הטרור, בוודאי לא כל עוד הבן שלי שם.

רני יצא מהבית להילחם למען המדינה. עכשיו תורה של המדינה להילחם עליו ולהבהיר לאויב: הדרך לשיקום עזה עוברת אך ורק דרך חזרתו של רני הביתה.