הקשב הציבורי מופנה בימים אלו באופן טבעי לשינויים הטקטוניים באיראן. שינוי טקטוני אחר – בזעיר אנפין אומנם - התרחש השבוע ביום ראשון בהיכל הארנה בירושלים, כשחיילים דתיים מחטיבת גולני יצאו מאירוע הצדעה בשעה שנשים עלו לשיר על הבמה. בעבר, במקרים מעין אלו החיילים יצאו בחשאי ונענשו, במקרה הרע. במקרה הטוב הצבא "החליק" את האירוע ללא התנצלות מצידו. הפעם החיילים יצאו מהאולם בראש זקוף - והצבא התנצל באופן רשמי.
זה לא סופה של המערכה על נשמתו של צה"ל, אולם זה שלב חשוב בדרך - ולראיה, היללות הפרוגרסיביות, שמעידות כי משמיעיהן קולטים היטב מה מתרחש מול עיניהם. על אפם ועל חמתם, צה"ל הופך לצבא שמתנהל על פי ערכי היהדות.
השינוי הזה לא הגיע רק מתוך תחנונים להכיר בזכויותיו הדתיות של המיעוט, אלא ממשהו פשוט הרבה יותר: זכויותיו של הרוב. כיום רוב החיילים בצבא היבשה מסורתיים. בוגרי המכינות והישיבות הציונות נמצאים בראש החץ, אבל מאחוריהם יש גיבוי של השטח הרחב.
הכי מעניין
אף שהקפלניסטים העניקו בשנים האחרונות פרשנות מחודשת למושג "דמוקרטיה" בחברה הישראלית, אנחנו מעדיפים עדיין את הפרשנות המקורית: דמוקרטיה אמיתית איננה שלטון של כת אייתוללות משפטיות שכופה את ערכיה על כולנו, אלא התנהלות במרחב הציבורי על פי ערכיו של הרוב.
אולי לא במקרה האירוע נופל בימי השובבי"ם, ראשי התיבות של פרשיות השבוע שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים, העוסקות ביציאת מצרים. זהו לא רק מאורע היסטורי, אלא יכולת בכל דור ודור לצאת מן המצרים ומן השעבוד לעריצים פרעוניים, להשתחרר מההפרעה לסדר התקין של המציאות, מהפחד והחנפנות לאליטה השלטת.
בני הציונות הדתית ובני המסורתיות הלאומית הכפיפו ראש בפני תרבות הפרוגרס במשך שנות דור, לעיתים מרצון ולעיתים בלית ברירה. המצב השתנה.
השינוי הגיע מכיוונים שונים בהצטברות תהליכית. הנוכחות של הציבור הדתי והמסורתי הלכה וגדלה בצבא, האג'נדות הפרוגרסיביות הקצינו והתגלו בקלונן, ובגלל גיוס החרדים הגובר נוצר מצב אבסורדי, שבו הצבא מחזר אחר הציבור החרדי - ובצדק - ומעניק לו תנאים הולמים מבחינה דתית. מתברר שזה אפשרי. לכן עלתה התהייה מדוע הציבור הדתי אינו מקבל אותה תמיכה.
אבל השינוי הגדול הגיע בזכות מלחמת התקומה. מעולם במלחמות ישראל לא ניכר כל כך חלקם של בוגרי החינוך הדתי והמסורתי, שהקיזו מדמם בלחימה יותר מכל ציבור אחר. מעולם לא היו מעטים כל כך חייבים לרבים כל כך.
דרכו המקורית של המיעוט הפרוגרסיבי להודות לבני הציונות הדתית על תרומתם הייתה לכנותם "אוכלי מוות", ולנסות למנוע את קידומם בצבא בכל דרך, שאחת מהן היא כפייה חילונית תוקפנית. בתמורה, הציפייה מילדינו היא להמשיך לכפוף את ראשם.
אז זהו, שלא. ראשי הישיבות הציוניות והמכינות כבר הבינו את הגיבוי שנדרש מהם לתת לתלמידיהם, שמוצאים את עצמם במצבים כאלו, והגיבוי ניתן ויינתן בעזרת השם. ראוי שמקבלי ההחלטות בצבא יפנימו: הציבור המסורתי־לאומי ימשיך לגדול, דמוגרפית ותרבותית, והמרחב הציבורי ישתנה בהתאם. דבר לא יעצור זאת. ראוי שהחיילים בשטח יפנימו: הם לא לבד במאבק. העזרה בדרך.
הרב חגי לונדין הוא ראש ישיבת ההסדר חולון