השנים האחרונות היו רעות במיוחד לאיחוד האירופי. ב־2020 פרשה מהאיחוד אנגליה, אחרי ה"ברקזיט" מ־2016, שנה שבה גם נבחר טראמפ, הידוע בסלידתו מהאיחוד. במקביל התפשטה ב־2020 באירופה מגפת הקורונה; כמעט מייד התברר שאיחוד־מה־איחוד, בשעת משבר "כל מדינה לעצמה", כולל שמירת גבולות לאומיים בין מדינות אירופיות.

בתקופת הקורונה התפתח משבר אמון ציבורי מול מוסדות האיחוד לנוכח סגרים נרחבים ואכיפה דרקונית. נזקי הקורונה היו משמעותיים גם מבחינה כלכלית. האיחוד התכווץ יותר מאי־פעם בתולדותיו, מדינותיו הגדילו את חובותיהן, האינפלציה זקפה ראש, ושרשרות אספקה התמוטטו. עסקים קטנים קרסו ועובדים רבים, בעיקר צעירים, שילמו מחיר כבד.

בפברואר 2022 תקפה רוסיה את אוקראינה, הכניסה את רוב מדינות האיחוד לפאניקה ביטחונית וחשפה את התלות האנרגטית של האירופים ברוסים, שממנה הזהיר טראמפ בכהונתו הראשונה. האיחוד הציב שפע "יעדים ירוקים" והשקיע הון עתק במעבר לאנרגיות מתחדשות – שאינן יעילות ויציבות – על חשבון יכולות הייצור האנרגטי העצמאיות שלו, במיוחד הגרעיניות. משבר האנרגיה פוגע גם בתחרותיות של אירופה בזירת הבינה המלאכותית, שדורשת חוות מחשוב עצומות הזוללות אנרגיה רבה.

אפשר להוסיף לכאן גם את המשבר החברתי המתעצם ביבשת, שהופך לבעיה פוליטית וביטחונית ממשית, שנוצר בעקבות מדיניות הגירה מופקרת כלפי העולם השלישי והעולם המוסלמי. המדיניות נועדה למנוע את הקריסה הדמוגרפית באירופה, אך בעליל מקרבת את קיצה מהרבה בחינות אחרות.

אם כל זה לא מספיק, כעת זכה טראמפ לכהונה שנייה, שמבחינת האיחוד הופכת את הכהונה הראשונה שלו לטיול בפארק. טראמפ גרסה 2.0 קשה הרבה יותר וסבלני הרבה פחות. הוא דורש מהאירופים לקחת אחריות לביטחון, להגדיל סחר עם ארה"ב ולשלם מכסים, הוא מנהל את המשבר באוקראינה באופן עצמאי וכעת גם מבקש לספח לארה"ב את גרינלנד, שאזרחיה הם דנים, ולכן חברים באיחוד האירופי.

בכל המשברים הללו אמורה לטפל נשיאת הנציבות האירופית מאז 2019, אורסולה פון דר ליין (Leyen), "אשת הברזל" של האיחוד הבירוקרטי. מדובר בדמות יוצאת דופן. רופאה בהכשרתה, פוליטיקאית מהמרכז־ימין הגרמני, שהייתה שרה – כולל שרת ביטחון – בממשלות אנגלה מרקל. מבחינה דתית היא לותרנית, ויש לה שבעה ילדים (אפילו מעל לממוצע החרדי). אביה היה גם הוא פוליטיקאי גרמני ואירופי בכיר. בצעירותה ברחה פון דר ליין ללונדון בשם בדוי, ואף למדה ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס", בשל חשש שתיחטף על ידי ארגון הטרור השמאלני הגרמני "באדר מיינהוף".

כפוליטיקאית ממולחת, הבינה פון דר ליין היטב היכן נמצא הכוח האמיתי וויתרה על הפוליטיקה הגרמנית לטובת הבירוקרטיה של האיחוד האירופי. בכך הדגימה ששלטון הבירוקרטים אכן איננו עניין של ימין או שמאל, אלא של פיתוי עצום לכוח בלתי מבוקר בלי אחריות.

היא קיבלה לידיה אירופה קורסת והוכיחה את כל הטענות על המוסדות הלא־דמוקרטיים של האיחוד האירופי. הנשיאה היבשושית למדי הפכה למעין נציבת־על עם סמכויות־על באירופה, אף שלא נבחרה לכך על ידי אלקטורט כלשהו. הגירעון הדמוקרטי הזה לא מוביל אותה לזהירות בשימוש בסמכויותיה, אלא להפך, הביקורת עליה היא שהיא פועלת בלי מעצורים ובתאוות שררה, ושמאז 2020 היא מרוויחה מהכרזות על "מצב חירום", שהופכות את הנשיאות ואותה למרכזיות בקבלת החלטות מדיניות נרחבות ליבשת.

איך משתמשת פון דר ליין בסמכויותיה? בנאומיה לקראת 2026, עם שאר ראשי מוסדות האיחוד, הנשיאה מדברת על שתי בעיות מרכזיות. ראשית, האתגר הביטחוני, שבו היא מובילה את האיחוד למה שלדעתה יהיה "עצמאות" ביטחונית אירופית. את נאומה בפרלמנט האירופי בדצמבר היא פתחה בכך ש"המציאות של העולם הפכה למסוכנת... עולם של מלחמות. עולם של טורפים... עלינו כאירופים להגן על עצמנו. ואנו חייבים להיות תלויים בעצמנו".

האתגר השני שפון דר ליין מזכירה תדיר הוא הכלכלה האירופית והעולמית. בהמשך דבריה בפרלמנט האירופי הסבירה נכוחה כי "אירופה מפסידה בחלקה בתוצר העולמי – מ־25% ב־1990 ל־14% כיום... ארה"ב מפסידה בחלקה בתוצר העולמי, מ־22% ב־1990 ל־14% היום... אם תיקחו את סין לבדה, חלקה בתוצר העולמי עלה מ־4% ב־1990 ל־20% היום". כפי שאומרת פון דר ליין, "זהו הסיפור של השינוי בכלכלת העולם".

איך מתמודד האיחוד עם האתגרים הכבירים הללו, שני כשלי מדיניות עצומים ומתמשכים? ובכן, בהקשר הביטחוני, פון דר ליין מובילה קו פרו־אוקראיני ואנטי־רוסי, שבו האיחוד מטיל סנקציות על רוסיה ומפסיק לרכוש ממנה דלק, בעוד הוא מסייע לאוקראינה בתשעים מיליארד אירו. כמו כן, האיחוד הקים את SAFE - "פעולת ביטחון לאירופה" - קרן שבשנים הקרובות תלווה למדינות אירופה כ־150 מיליארד אירו בשנה (בסך הכול) לצורך השקעה בביטחון; זאת מעבר ל־8 מיליארד של "קרן ההגנה" האירופית.

בהקשר הכלכלי, הבשורה הגדולה האחרונה של האיחוד היא חתימה על הסכם אמפ"א, שלקח 25 שנות מו"מ להגיע אליו. ההסכם מייצר מנגנון סחר מוגבר עם ארבע מדינות בדרום אמריקה: ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי ואורוגוואי. המסחר בין אירופה למדינות הללו גדל מאוד בעשור האחרון, וכעת החקלאים הנאנקים באירופה מוטרדים מאוד מהשלכות ההסכם החדש.

כשמשווים את גודל האתגרים ל"פתרונות", מתברר שפון דר ליין והאיחוד האירופי משחקים בנדמה לי. אלו פתרונות קלושים וזמניים לבעיות עומק עצומות, שמתעלמים מהסיבות האמיתיות להידרדרות אירופה – והאיחוד הוא בעצמו סיבה מרכזית שכזו. לנוכח העלייה הדרמטית בסיכון הביטחוני, הם מציעים קרן הלוואות למדינות שאין להן צבא. לנוכח השינוי העצום בכלכלה העולמית, הם חוגגים הסכם סחר טריוויאלי, שלקח רבע מאה לחתום עליו.

האיחוד מספק דוגמה מצוינת לשלטון הבירוקרטי: דיבורים גבוהים ואקדמיים, "תהליכים" בירוקרטיים ורטוריקה תועמלנית מסתירים קריסה בהתהוות. פקידי האיחוד האירופי ממשיכים להניח פלסטרים צבעוניים על שברים פתוחים, עם שפע של סמכות אך ללא אחריות ממשית. כך מתפקד המודל המתקדם ביותר בעולם – להוציא אולי ישראל – לשיטת המשטר הפקידותית שהחליפה את הדמוקרטיה.

השיטה החדשה הזו מתבססת בעיקר על בירוקרטיית "מומחים", משפטיזציה מתגברת, הפקעת הריבונות מהציבור, עצימת עיניים מול המציאות ומכירת אשליות בתור פתרונות. האיחוד האירופי מבהיר למתבונן נכוחה: זה פשוט לא עובד.