בני גנץ קנה ביושר את תשומת הלב הכללית להבהרתו הצלולה שהוא כבר לא חלק מגוש הרל"ב. מצבו בסקרים בכי רע, אך ייתכן שהעקביות המוסרית תשתלם לו בהדרגה לקראת פתיחת הקלפיות. ב־2020 וב־2023 הוא כבר חצה את הקווים כדי להציל את ישראל, פעם מקורונה ופעם מחמאס, ועכשיו הוא מבטיח לחזור ולהיצמד לעיקרון הזה, שאותו הגדיר בעבר כ"ישראל מעל לכול", גם מעל השבועות והנדרים בעניין נתניהו.

"תם עידן החרמות", אמר גנץ השבוע, והמיט על עצמו חרם משמאל. בחשבונות הטוויטר של אושיות המחנה ובעמודי "הארץ" כעסו עליו אפילו יותר מאשר על חמינאי, כמעט כמו על ביבי. אבל במקום לכעוס ולתבוע ממנו פרישה לאלתר, מוטב לעמיתיו באופוזיציה הציונית להשתמש בהבהרה שלו כמצע לחשבון נפש, מהסוג שגנץ עצמו עשה אחרי 7 באוקטובר. הרהור שני על תבונת דרכם העכשווית עשוי לחלץ אותם מהמבוכה שגורמת להם שאלת הנצח בכל ראיון עיתונאי, חוג בית ומן הסתם גם חוג המשפחה: האם תשבו עם מנסור עבאס במקרה שלא תקבלו 61 מנדטים?  

גדי איזנקוט ניסה להשיב בכנות על השאלה, אם כי לא לגמרי בבהירות, והסתבך עם עמיתיו לגוש. בנט התחמק, לפיד וליברמן הציעו לסמוך על הנס – זכייה משותפת ביותר מ־60 מנדטים. אשרי המאמינים. רק יאיר גולן הביע רצון לכתחילאי להסתייע במפלגות הערביות, בידיעה ברורה שבוחריו תומכים בכך. אצל איזנקוט, לפיד ובנט הנושא מורכב פי כמה. אוי להם מיצרם (השלטון) ואוי להם מיוצרם (הבוחרים).

מה הם יכולים לעשות כדי להיחלץ מהצרה? ללכת כברת דרך בכיוון גנץ, ולהכריז כך, פחות או יותר: בבחירות הקרובות אנחנו שואפים להחליף את נתניהו, מכל הסיבות הידועות. נתאמץ לזכות באמון העם ולקבל 61 מנדטים לפחות, שיאפשרו לנו להגשים את מירב הבטחותינו: גיוס חרדים, ועדת חקירה, טוהר מידות, גן עדן. אבל אם חלילה לא נזכה יחדיו ברוב מוחלט, ולדאבון לב נקבל פחות מנדטים, עדיין ננסה להשפיע כמיטב יכולתנו על אופן עיצובה של הממשלה הבאה, למען טובת ישראל. אנחנו מתחייבים בזאת לפעול להקמת קואליציה רחבה ככל האפשר, ממשלת אחדות בעצם, כדי למנוע מהליכוד את הצידוק הפוליטי להקמת ממשלת ימין צרה פעם נוספת. או במילים אחרות: למנוע מצב שבו איתמר בן־גביר הוא שוב סגן ראש הממשלה בפועל, עמוד האש התזזיתי של הקואליציה. 

מצביעי השמאל הקיצוני לא יאהבו את זה, אבל בנט, לפיד, ליברמן ואיזנקוט מתיימרים להציל את ישראל מכל הקיצונים, ולפיכך אמורים להציע את ברירת המחדל הפטריוטית הזו לשאר המצביעים ובעיקר למצביעים מתחבטים בירכתי הימין. רק היא תוכל לסכל מראש את סיוט הבחירות החוזרות, שכמובן תהיינה כרוכות בהמשך כהונתה של הממשלה הנוכחית כממשלת מעבר, מי יודע עד מתי.

בינתיים, גנץ הוא הגורם האופוזיציוני היחיד שמציע נוסחת גאולה פוליטית מהסיוט. היא כוללת התחייבות משתמעת להקים ממשלת אחדות במקרה שגוש האופוזיציה הנוכחי יפתיע אפילו את עצמו ואכן יקבל 61 מנדטים בבחירות. בהרכב הנוכחי של הגוש – סלט אידיאולוגיות שלם – ממשלה צרה משלו ממילא לא תוכל לשרוד עצמאית לאורך זמן. ספק גדול אם ממשלת ימין חדשה תוכל לשרוד. הממשלה היוצאת מקרטעת קשות כבר עכשיו, בישורת האחרונה שלפני הבחירות. מי ייתן והיא תספיק להביס את איראן ולהעביר תקציב.