בימים אלו אנו מתקרבים לאזכרת השנתיים לנפילתו של אחי, רס"ל (במיל') ישראל סוקול הי"ד. ישראל נפל באירוע קריסת המבנים שבו נהרגו 21 לוחמים, במהלך פעילות הנדסית במחנה הפליטים אל-מעז'י, כ־600 מטר בלבד מבסיס כיסופים שעל הגדר. הפעולה נועדה לייצר את אותו "פרימטר" מפורסם, רצועת ביטחון בעומק של קילומטר בתוך שטח עזה, שנאמר לנו שוב ושוב שאסור יהיה לצמצם על מנת שיישובי העוטף יהיו בטוחים.
עוד כתבות בנושא
אחי, ישראל הי"ד, דיבר במפורש על כיבוש מלא של רצועת עזה, ועל המשימה הלאומית שהוא ראה לנגד עיניו: החזרת ההתיישבות היהודית לשם. היה לו ברור שהוא עוצר את לימודיו האקדמיים עד להשגת ניצחון מלא, שיוגדר על ידי מציאות של יישובים יהודיים פורחים בחבלי ארצנו.
בתאריך 15.11.2023 כתב ישראל לחברו מהתואר הראשון את ההודעה הבאה: "חבר שלי נהרג אתמול. חבר אחר חטף נ"ט והטען של הטנק שלו נהרג. אני לא חושש ממראות (המראות של העוטף בימים הראשונים זה לא מראות של שדה קרב אלא של זירת פוגרום), אני חושש ממוות. ברור שהחשש קיים. אבל אסור לחשוב על זה כשיוצאים לקרב, אנחנו יוצאים לקרב בשביל להילחם ולא בשביל למות. כמו שאמר הגנרל פאטון - "מלחמה זה לא למות למען המולדת שלך. זה לגרום לממזר למות למען המולדת שלו".
הכי מעניין
עוד הוסיף אחי, "זה כשכבר יוצאים לקרב. בשאלה אם אני רוצה להגיע לשם, התשובה היא כן, כי אני לא חושב שלעם ישראל יש אנשים אחרים שיעשו את זה במקומי. כדי שמעגל ההרג הזה ייגמר, כדי שההורים שלי, החברים שלי, האחייניות והאחיינים שלי יחיו כאן בשלום ובשלווה, אנחנו חייבים לצאת לקרב הזה (והאמת שיש עוד כמה קרבות שנהיה חייבים ליזום אם לא יתפתחו מעצמם), ואני רוצה להיות מהאנשים שהופכים את העולם הזה לטוב יותר עבור השאר. לא, אני לא רוצה למות. כן, אני רוצה להילחם ולהרוג את כל החלאות בצד השני. מבטיח לך שהיד שלי לא תרעד".
ישראל סוקול הי"ד. | צילום: דובר צה"ל
ואז המלחמה הסתיימה. לא בהכרעה מוחצת, אלא בקול ענות חלושה. הקו הצהוב סומן. הפרימטר שעליו מסרו ישראל וחבריו את חייהם - הוצג כהישג בלעדי, והלב שלנו נחמץ. אבל כאשר מדינת ישראל ממשיכה לשחק ב"נדמה לי" ולהאמין לתירוץ התורן "ילדים שיחקו בנפלים", זה כבר יריקה בפרצוף.
האם לא למדנו דבר מהעבר? האם לא ברור שכל הפרה, ולו הקטנה ביותר, שאינה נענית ביד קשה, מזמינה את ההפרה הבאה? מדינה שמבקשת ביטחון חייבת לייצר הרתעה, והרתעה נבנית מתגובה חד-משמעית, כואבת, כזו שלא משאירה מקום לספק בצד השני. רוצים לשחק בנפלים? אין בעיה. יש לנו קרב כריות עם לחיצה על כל הכפתורים האדומים למכור לכם. מדינת ישראל מחויבת, לפני כל שיקול אחר, לביטחונם של אזרחיה וחייליה. כשהתגובה להפרות ביטחוניות רפה, מהוססת או עטופה בתירוצים, המחיר אינו תיאורטי. הוא נמדד בדם.
עוד כתבות בנושא
מדינת ישראל נמצאת טבח אחד יותר מדי מכדי להמשיך לשחק במשחקים. הגיע הזמן לזקוף קומה לאומית, להבין שהכלה היא חולשה, ולהפוך למעצמה אזורית שלא מהססת להשיב אש מתוך אחריות עמוקה לחיי אזרחיה ומחויבות לזכר הנופלים על הגנתה.