א.

בשלוש מלחמותינו הראשונות לא נתבעה ועדת חקירה. בעקבות הרביעית, מלחמת יום הכיפורים, מונתה ועדת אגרנט. הזיכרון היחיד כמעט שנותר ממנה לציבור הוא המסקנות האישיות שהוועדה עסקה בהן, בעיקר נגד הרמטכ"ל דאז, רא"ל דוד אלעזר. שנתיים לאחר שהודח לקה דדו בליבו ומת, בהיותו בן חמישים. מוכרות שתי החלטות שלו שהצילו את מדינת ישראל במלחמה, וראש הממשלה גולדה מאיר אמרה אחר כך שהוא הציל את עם ישראל. מוועדת החקירה נותר טעם מר עד היום. גם הזיכרון העיקרי מוועדת כהן, שקמה בעקבות מלחמת שלום הגליל והטבח שערכו הפלנגות הנוצריות בפלסטינים בסברה ושתילה, הוא המסקנות האישיות נגד אדריכלי המלחמה. גם מהוועדה הזאת נותרו טעם מר ומחלוקת ציבורית בלתי פתורה.

שונה מהן הייתה ועדת וינוגרד, שקמה אחרי מלחמת לבנון השנייה. הוועדה בדקה לעומק את הטעויות והכשלים שהיו במלחמה, ומסקנותיה עזרו מאוד לבנות את צה"ל מחדש. היא קיבלה פרסום מועט בלבד משום שנמנעה מעריפת ראשים. המסקנות המקצועיות, ללא מסקנות אישיות, לא עניינו את התקשורת ואת צרכניה. גם טעם מר לא נותר ממנה.

ב.

קשה לצפות את סיומה של המריבה הנוכחית בשאלה מי יעמוד בראש ועדת החקירה למלחמה. ציבור גדול אינו מאמין לנשיא בית המשפט העליון המכהן. ציבור גדול אחר אינו מאמין לראש הממשלה, הבוחש בקדרת מינוי הוועדה. לכולם ברור שהוועדה תעניש ותוקיע בעיקר את הנמצאים בצד המנוגד מבחינה פוליטית למי שימנה את ועדת החקירה. המריבה בדבר הקמת הוועדה מוסיפה עוד קרע בין המחנות, מה שממש לא חסר לנו לקראת אפשרות של סיבוב נוסף מול איראן, עימות עם טורקיה ועוד. דומני שהחלטה משותפת על ועדה דוגמת ועדת וינוגרד, שתבדוק את הכשלים בתחילת המלחמה הנוכחית ואת שורשיהם, ותמליץ על דרכי תיקון ולא על מסקנות אישיות, היא הדרך הנכונה להקמת ועדה שתוכל לאחד ולא לפלג. נזכיר שרבים מאוד ממי שעשויים לסבול ממסקנות אישיות כבר אינם בתפקיד. המאבק להדחת ראש הממשלה הנוכחי יוכל להמתין להזדמנות אחרת.

ג.

לוועדת חקירה כזאת מעלות נוספות, ונמנה שתיים מהן. הראשונה: לוועדת אגרנט ולמסקנותיה האישיות היו להערכתי חלק באווירה שחש הציבור שמלחמת יום הכיפורים הייתה תבוסה ישראלית מול מצרים וחברותיה, אף על פי שמבחינה צבאית היא הייתה ניצחון ישראלי גדול מאוד. תחושת התבוסה ליוותה אותנו עשרות שנים, ואפשרה לערבים להפוך את תבוסתם במלחמה לניצחון תודעתי, שליבה את התקווה הערבית להשמדת מדינת ישראל ביום מן הימים. כתב הכניעה שלנו, הסכם אוסלו, הושפע לא מעט מהניצחון התודעתי של הערבים במלחמת יום הכיפורים.

כרגע אנו על פרשת דרכים קשה בהנחלת התודעה על מלחמת התקומה לדור הבא. להבנתי אין ספק שניצחנו ניצחון צבאי גדול מאוד, אך רבים מושכים למנגינה של תבוסה, שמחירה בעתיד עלול להיות גדול מנשוא. ועדת חקירה שתתרכז במסקנות אישיות עלולה לעודד זאת. ועדה שתתרכז בתיקון הכשלים ובטיפול בגורמיהם תחזק את צה"ל גם בכך שלא תהיה שנויה במחלוקת ציבורית על הקמתה ועל מסקנותיה.

ד.

המעלה השנייה: רבים מן המועמדים לספוג מסקנות אישיות קשות מוועדה שתקום כדי לעשות זאת עמלו בשנתיים שאחרי פרוץ המלחמה למען ביטחוננו, ועשו דברים נפלאים הראויים לכל שבח. אתן דוגמה: אלוף פיקוד הדרום בפרוץ המלחמה, ירון פינקלמן. שבחים רבים נאמרו על תפקודו בעת הקרבות. בין השאר סופר שלא ביקר בביתו במשך יותר משנה בזמן המלחמה. לאנשים שהיו לידו היה נדמה שהוא שואף למות במלחמה בגלל אחריותו למה שקרה בתחילתה. אינני סבור שההשערה הזו נכונה, אך היא באה לבטא שהוא הלך בקו האש עם ראשוני הלוחמים.

אפשר גם לספר דברים נפלאים על התאוששותם המהירה, האמיצה והמבריקה של הרמטכ"ל הקודם, ראש השב"כ הקודם, אנשי מודיעין רבים ואחרים, שרובם צפויים לביקורת קשה מוועדה שתחתור בעיקר למסקנות אישיות. אני לא בטוח שזה מגיע להם. הם תרמו לנו את המיטב שיש להם. המקרא ומוסר הנביאים אינם משבחים בהרחבה אישים שאינם טועים. הם משבחים בעיקר אישים שטעו ונפלו, אך ידעו לקום ולתקן. כדאי שנלך מעט בעקבות מוסר זה.

הרב יעקב מדן הוא מראשי ישיבת ההסדר הר עציון באלון־שבות