ישיבת ועדת החוץ והביטחון על הצעת "חוק שירות הביטחון, תיקון 26", הלא הוא חוק הגיוס המדובר כל־כך, נפתחה ביום ראשון בבוקר בדברי תורה. חבר הכנסת אלעזר שטרן ביקש מהיושב־ראש בועז ביסמוט רשות להגיד משהו על פרשת השבוע שעבר, ויגש. ביסמוט נעתר, ושטרן דיבר על יהודה, שנחלץ למלא את מחדלי המנהיגות של ראובן, אחיו הבכור. יהודה, אם הבנתי נכון, מסמל את דור האריות שמתגייס לצה"ל, כאשר חלק מאחיו משתמטים ממילוי תפקידם. שטרן ציין ששני חתניו קיבלו זה עתה צו מילואים לשבוע הבא, בגזרת לבנון.

בתגובה ביקש גם מאיר פרוש מאגודת ישראל היתר לדרוש בפרשת השבוע. רק אז שמתי לב שכמחצית מהנוכחים באולם הוועדה הם חובשי כיפה, לומדי תורה מן הסתם, אם כי לא בדיוק כיפה מהסוג שפרוש חובש. בכל זאת, פרוש התאמץ לשכנע אותם בצדקת פרשנותו שלו לפרשה. הוא הזכיר שהמצרים היחידים שקיבלו פטור מצווי הפקעת הקרקעות בשנות הרעב היו הכוהנים המצריים. "אפילו פרעה ידע לכבד את משרתי הכהונה", אמר בנימת ניצחון. 

זה היה מביך. ממתי עובדי עבודה זרה הם מופת לחיקוי תורני? האם תקדים פרעה אמור לשכנע הורים שכולים בצדקת ההתחמקות החרדית מהבקו"ם? עם תחילת הישיבה דיבר אחד מהם, פרופ' אפי שהם. בנו, יובל, לוחם בחטיבת הנח"ל, נפל לפני שנה במלחמה. בשורת האיוב על נפילתו לא התקבלה בבית משפחתו אלא במחנה בשדה תימן, שאליו הגיעו הוריו כדי להעביר לו חבילה. "ההודעה הזו יכלה להימנע", טען פרופ' שהם, וסיפר שיובל נפל מאש כוחותינו "בסערת הקרב בג'בליה אחרי חמישה־עשר חודשי לחימה, כתוצאה משחיקה ועייפות, טעות שנובעת מהבחירה של חלק מהציבור שלא לשרת. אין בליבי על חבריו ומפקדיו של יובל, יש בליבי על מנהיגי הציבור החרדי".

"אל תיכנסו מתחת לאלונקה", הפציר שהם בח"כים החרדים שנכחו בחדר, "תיכנסו מתחת לטלית". ככל שיכולתי להתרשם, הם לא השתכנעו. גם בשעות שלאחר מכן נמשכה ההתמקחות אם בשנה וחצי הקרובה יתגייסו לצה"ל 1,566 בוגרי החינוך החרדי או שמא 8,160, ובכל מקרה הרבה פחות מצורכי הלחימה של צה"ל. סביר להניח שבפועל יתגייסו רק מעטים, מפני שהחוק ייפול, אולי גם הממשלה, אבל הפרוטוקול עם ההתמקחות והפרשנות של פרוש יישמר לעד בארכיונים, יישמר לדיראון.  

דריסה כחוק

ליו"ר הנמרץ של מפלגת הציונות הדתית יש כישורים רבים. בחירת מילים נכונה אינה אחת מהם. השבוע הוא שוב נפל בפח העצמי הזה כשהתחייב לדרוס את יצחק עמית. אבל במקום לשתוק ולהסתפק בנהרות הגינויים שזרמו כמעט מכל עבר, עמית פרסם איגרת מתחסדת שבה הבטיח כי "בתי המשפט יישארו אכסניה של שיח מכבד, מכיל ומקצועי". ואכן, אין ספק שהשיח של בג"ץ מכבד הרבה יותר מהשיח הפוליטי. שופטי העליון אינם זקוקים לשיח אחר. יש להם אפשרות טכנית להוציא מדעתם את מתנגדיהם באמצעות הכרעות דין מנוסחות היטב. הם דורסים מחנה שלם במשיכת קולמוס אלגנטית על ידי ביטול סיטוני של חוקים והחלטות ממשלה. רק השבוע פסל עמית למפרע אפילו את המינוי של דוד זיני לראש השב"כ. למרבה המזל הוא נותר הפעם במיעוט, אם כי בדרך כלל רוב הציבור נשאר שם במיעוט. בג"ץ מצפצף עליו, עלינו, באופן מכבד, מכיל ומקצועי.