השבוע לפני חמישים שנה, בעיצומו של חג חנוכה גשום, שב חיים גורי אפוף דאגה מביקור עבודה בשומרון והתיישב לכתוב טור חירום לעיתון הבית שלו, דבר. הכותרת הכילה מילה אחת: "הקרע". איש הרוח והעט דיווח לקוראיו ש"בתחנת הרכבת הישנה בסבסטיה ראיתי את הקרע. חשתי כאילו נתונה הארץ במלחמת אזרחים ללא דם. הניכור בין המחנות הוא מוחלט, אף שפה ושם אתה רואה ידיים שלוחות מעבר לקרע".
גורי סיפר שתעשיין בכיר שלח "תופיני קרם־בו" להמונים המתקהלים בתחנה, אך לדבריו "הייתה זו תמונה ריאלית יחידה בתוך התמונות הדמיוניות מסביב... דיברתי עם עשרות אנשים ולמדתי מה נורא הקרע בינם לבין אחיהם. על הפרק שתי שאלות – עתידה של ארץ ישראל ושאלת החוק במדינה".
חצי מאה אחרי סבסטיה, מותר לראות במאמר החרדתי של גורי סיבה לנחמה עכשווית. "ההתנגשות הבלתי נמנעת" שהזהיר אז מפניה נמנעה בסופו של דבר, בין השאר בזכותו. בדצמבר 75' הוא תיווך בין שני הצדדים והצליח להשיג פשרה. המתנחלים הסכימו לעבור מהתחנה הישנה למחנה הצבאי קדום, קדומים, והשאר היסטוריה. בלי ספק, הם ניצחו. ממשלת המערך לא הצליחה לממש את הבטחתה לאוהדיה ולעצמה כי קדום תהיה אפיזודה חולפת ולא תהפוך ליישוב קבע. בקדומים חיות היום יותר מאלף משפחות. בעומק השטח ביו"ש קמו בינתיים עוד עשרות יישובים. ברוך השם.
הכי מעניין
צעדה מחוץ לקדומים, 2019. | צילום: הלל מאייר, פלאש 90
אך כידוע אין טוב בלי רע. אירוע סבסטיה נטע בימין החלוצי אשליה בעייתית, כאילו שעם קצת ריכוז מאמץ ומסירות נפש אפשר לכפות על ממשלות ישראל את המצע הימני במלואו. ריקוד הניצחון הפוטוגני של חנן פורת והרב לוינגר נתפס כתקדים היסטורי, נתפס בטעות. למעשה הוא היה אירוע נדיר שבנדירים. גוש אמונים, מועצת יש"ע ושות' נכשלו שוב ושוב במאמץ לשחזר אותו. כמעט בכל פעם שניסו לחולל סבסטיה חדשה, עם המון אוהדים ומהומה תקשורתית, היא הסתיימה במפח נפש.
המתנחלים נכשלו בימית, באוסלו, בהתנתקות, במגרון, בעמונה ובקרב על תשעת הבתים בעפרה. מקרה אביתר 2021 היה יוצא דופן, אך ודאי רחוק מלהיות הישג בסדר גודל סבסטיוני. חנוכה תשל"ו בסבסטיה לא חזר על עצמו. מפעל ההתיישבות ביו"ש התרחב פלאים בזכות מהפך 77', עשייה עמלנית ואמונה, דונם אחר דונם, גבעה אחר גבעה, קמעא קמעא, בדרך כלל בהסכמת ממשלות ישראל, לא בעקבות עימותים חזיתיים המוניים איתן. הישגיו של מפעל ההתנחלויות הולמים יותר את שירת יום העצמאות מאשר את שירי חנוכה: נס לא קרה לנו / פך שמן לא מצאנו / בסלע חצבנו עד דם / ויהי אור.
גם ביומן המלחמות של השמאל רשומה לכל היותר סבסטיה אחת. פסגת אירועי המחאה ההמוניים שלו בכל הזמנים הייתה ליל גלנט בתקופת הרפורמה המשפטית, אירוע נדיר שבו הצליח להכריע בן־לילה את ממשלת נתניהו. כל ימי השיבוש האחרים, החסימות ותעלולי הסרבנות – עלו בתוהו או לפחות לא הפיקו תועלת מיידית למפגינים. מלחמת 7 באוקטובר ובג"ץ בלמו את יריב לוין ושמחה רוטמן, לא הפגנות הענק בקפלן. גם האופוזיציה כבר מכירה בכך, ולכן אין עוד חסימות כבישים ואיומי סרבנות משמעותיים. רוב התקוות האופוזיציוניות מתנקזות כעת לבחירות הקרובות, כראוי לדמוקרטיה מתוקנת. מותר לקוות שהן יסתיימו בהכרעה ברורה, כמו שקרה ב־77', או מוטב בממשלת אחדות. חיים גורי חדש, נחוש ומוכשר יידרש לתווך בין כל הצדדים הניצים.