עם לידתה של התנועה הציונית נולד גם מאבק דרמטי בשאלה הנפיצה: מיהו יהודי אמיתי – זה המיוצג דרך המחנה החרדי, או כל השאר? בניגוד למה שמצינו בוויכוח המתמשך במקבילה החוקתית, במקרה דנן לא מדובר בסוגיה של שורשים ואותנטיות גנטית, חלילה, אלא בשאלה מי משמר את היהדות בצורה נכונה, ויכול להיחשב למודל האידאלי שלה. כמו בשאלה הנוגעת לחוק השבות של מדינת ישראל, גם במאבק הזה מככב סעיף הסב – היה או לא היה רב; וממש כמו בחוק המדובר, גם במקרה שלנו הנתון החביב הזה מאפשר דריסת רגל נאה, לא תפיסת בעלות. זכות אבות אולי הביאתך עד הלום, אבל היא לא תשרת אותך במיוחד ברגעים המכריעים באמת.

הטוענים הבולטים ביותר לכתר האותנטיות היהודית, המחנה החרדי מזה ומחנה הציונות הדתית מזה, מנהלים ביניהם מאבק רב־עשורים, ועל פי רוב החרדים מנצחים בנוק־אאוט. חותמת כשרות המגובה בשמות רבנים חרדים בכירים נתפסת כמהודרת יותר מהחלופות מבית הרבנות של מדינת ישראל או ארגון צהר; החליפה השחורה והמגבעת מזכות כל לובש וחובש בכוכב הזהב של השמרנות, בלי צורך לחטט במעשיו של הנ"ל או באמונותיו. ומעל לכול, היהדות החרדית הייתה ועודנה הבית האוטומטי של החוזרים בתשובה, אף שגם אחרי היטמעות מלאה במוסדות החינוך הנכונים הם ייוותרו לנצח במעמד של פסולי חיתון.

המחנה הדתי־לאומי נוטה לכבד את עולם התורה החרדי. למרות הביקורת שלו על העסקנות וההסתגרות של המגזר, ולמרות המחלוקות האידאולוגיות העמוקות עם תפיסות חרדיות שונות, הוא מעריך את הלמדנות, חושף את ילדיו לדמויות מופת מתוך הציבור החרדי, ואפילו מאמץ אי אלו מנהגים מהמחנה היריב – מטישים חסידיים ועד שיטות לימוד ליטאיות. למרבה הכאב, אין כאן כבוד הדדי בין שני מגזרים מחויבי הלכה. מנהג חרדי עתיק משמר את עולם התורה הסרוג תחת הכינוי המזלזל "מזרוחניקים", כך שגם דור אחרון יבין שזהו חיפוף הלכתי לא רציני. אם קיבלת חינוך חרדי טוב, גם אחרי שתתפקר ותאכל ביום כיפור שרימפס בחלב שכנתו הפרה, אתה צפוי לצייץ ברשתות כינויי לעג לאלה שהם "לא דתיים על אמת".

נראה שהמחלוקת בסוגיית הגיוס הביאה את המתיחות הבין־מגזרית לקצה. רב ראשי לשעבר דאג להשיב עטרת זלזול בתלמידי חכמים סרוגים ליושנה, כשהעז לסמן ראש ישיבה גדול בתורה בתור "אפיקורס", וטען שאין לצרף אותו למניין. למרבה הצער, הבוז הזה פוגע פעמיים. הוא מביא לזלזול כפול בתלמידי חכמים - הן באישיות המדוברת והן באיש הדברים.

רב על הקו

בלהט הוויכוח בין וכחנים מקצוענים, שאלת מיהו יהודי אותנטי מולידה שאלת המשך, שאלת גדול הדור. ובמילים אכזריות יותר: איך ייתכן שהציונות הדתית לא השכילה זה עשורים לבנות עצמה סביב אישיות אדמו"רית אחת שתוגדר כגדול הדור? איך זה שכל הזצ"לים שמורים למחנה החרדי? איך אתם לא רואים שאתם, ובכן, בסך הכול, אתם יודעים – מזרוחניקים. אתם הסרוגים הרי לא ממיתים עצמכם באוהלה של תורה בלבד. אתם יוצאים מארבע אמות של בית המדרש ומפליגים ללימודים חופשיים, שלא לדבר על ביטול תורה במדים. אז איך אתם בכלל משווים את עצמכם לעולם הישיבות החרדי?

ובכן, גם אם נתעלם מנוכחותם ההיסטורית של גדולי תורה דתיים־לאומיים, שבכל זאת זכו לבוז מצד הקהילות השכנות, ראוי להזכיר: ענקי תורה סרוגים יש, בקיאים ומפולפלים בוודאי שיש, וגם גאוני לימוד והוראה יש. והגדולים הללו לפעמים לובשים חליפה ולפעמים טריקו וג'ינס, והרבה מאוד פעמים לובשים מדים. הם לומדים בבית המדרש ובאקדמיה, עובדים ומפרנסים, שומרים על הילדים בבית ועל המדינה בקו האש. הם נדרשים למקרא ולתלמוד בכל רגע פנוי, גם כשיש להם מעט מאוד רגעים כאלה. וזה, זה בדיוק מה שהופך אותם לכאלה גדולים.

רב היישוב שלי, הרב אחיה בן־פזי, הוא גדול בתורה ובמצוות וענק ביחסי אנוש וקהילה, וכבר יותר משנתיים נע בין סבבי מילואים. לפעמים הוא מעביר שיעור או דורש בבית הכנסת, ולפעמים הוא עושה זאת בקבוצות הוואטסאפ מגבול הצפון ומקווי אש אחרים. זה מה שהופך אותו, כמו רבנים לא מעטים אחרים, להיות מחנה קדוש באמת. לחיות באוהלה של תורה ולהחיות ולזכות את הרבים. והרבים הללו יכולים לפתוח חומש וספרי נביאים וכתובים ולגלות את עצמם שם, בתוך הפסוקים. הם אברהם אבינו מחלץ השבויים. הם משה רבנו המדקדק בלימוד ומרים ידיו השמימה בתפילת מלחמה, שעה שאחיהם מכוונים את ליבם לאביהם שבשמיים לנצח מערכה. הם יהושע שמקיים מצוות כיבוש הארץ, והם דוד המלך ממגמת מוזיקה, שמצטיין גם בלימודיו בסדר בוקר וערב, שנה־שנתיים לפני שהוא נשלח לחזית. הם השבים לציון מהגלות, מנערים ומגרשים מעליהם סממני ניכר, דורשים את אחיהם, דורשים את עיר היונה של צפניה ושל אלתרמן ושל הא־לוהים.

הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל תהה מה יש למבקשי הרחמים ללכת לקברי צדיקים ברחבי העולם, כשהם דרים במרחק הליכה מהר הרצל. שם קבורים צדיקים אמיתיים, כך אמר, "הם תחת כנפי השכינה", ואיכשהו, אמירתו לא סחפה אחריה את יראת הכבוד וכבוד התורה על החיים ועל המתים. ייתכן שהציבור הדתי־לאומי לא הוציא תחת כנפיו גדול דור במושגים של העולם החרדי, אבל הוא ודאי הוציא דור גדול. דור גדול מאוד של צדיקים.

לתגובות: orlygogo@gmail.com