שלושה עשורים אחרי רצח רבין נחשף שותף סמוי של הרוצח יגאל עמיר: מנחם בגין. ראש הממשלה השישי של ישראל הלך אומנם לעולמו שלוש שנים לפני שלוש היריות בכיכר, אבל ביוגרפיה טרייה של רבין מטילה עליו אחריות שילוחית לרצח. נטען בה מפורשות כי גרסת בגין להשתלשלות פרשת אלטלנה בקיץ תש"ח, גרסה מפוקפקת כביכול, "הייתה בין הגורמים שחרצו את גורלו של יצחק והביאו להירצחו". והא ראיה: הרוצח יגאל עמיר הזכיר את אלטלנה כבר בחקירתו בליל הרצח, וטען שרבין "רצח 14 יהודים שהיו על סיפון האנייה".

מה הייתה גרסת בגין לאלטלנה? בתמצית שבתמצית, הטענה שספינת האמל"ח המפורסמת של האצ"ל נועדה לצורכי מלחמה בערבים בלבד, לא בממשלה. בגין ואנשיו עשו כל שביכולתם כדי למנוע אי־הבנות, אך ראש הממשלה בן־גוריון סירב בתוקף להבין, וציווה להפגיז את הספינה. 16 אנשי אצ"ל נהרגו, לא 14, וכן שלושה חיילי צה"ל. אף על פי כן, בגין ציווה על אנשיו שלא להגיב. "לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער", הוא התחייב למחרת בשידור רדיו, ועל כך אין מחלוקת היסטורית. והנה, הביוגרף אמנון ברזילי טוען עכשיו שמי שבאמת מנע מלחמת אחים היה מפקד יחידת הפלמ"ח בחוף תל־אביב, רב־סרן יצחק רבין.

לאורך עשרות עמודים מתאמץ ברזילי להוכיח שבגין זמם לתפוס את השלטון בכוח, וכי דווקא רימוני היד שרבין השליך לעבר חוליית אצ"ל שהסתערה על מטה הפלמ"ח בלמו את מלחמת האחים באיבה. לדבריו, זה היה סוג של טיפול מונע בהלם. 

ברזילי, לשעבר כתב בכיר בהארץ, מגדיר את הספר החדש כ"מפעל חיי". שנים רבות הוא שקד עליו, ופיתח קשר רגשי עמוק עם מושא תחקירו, שאותו הכיר היטב בתוקף עבודתו. מדי שבת הם נהגו לשוחח בטלפון, גם בשבת האחרונה, 4 בנובמבר 1995. יצחק, הוא קורא לו בספר, לא רבין, וזה עניין מביך שמטיל דופי בכושר השיפוט של המחבר. פלא שלא נפסל בעריכה. מעט מאוד ביוגרפיות מעדיפות את השימוש בשמו הפרטי של גיבור היצירה. צ'רצ'יל של הביוגרפיות הוא צ'רצ'יל, לא וינסטון, סטלין אינו סתם יוזף, ובן־גוריון לעולם אינו דוד. אם תקראו פעם ביוגרפיה על נתניהו שתתייחס אליו כביבי בלבד, אל תתייחסו אליה ברצינות רבה מדי.

אבל ברזילי מעריץ את רבין, וההערצה הזו מבצבצת כמעט בכל פסקה, לטוב ולרע. הוא די מצליח לשכנע את קוראיו שרבין ניהל את קרבות תש"ח במבואות ירושלים באופן אמיץ פי כמה מכפי שאורי מילשטיין תיאר אותו במחקריו ובאוזני יגאל עמיר, אך מסתבך עם תיאוריית קונספירציה יצירתית במיוחד בפרשת אלטלנה, שלפיה בגין ומשה דיין שיתפו פעולה בהונאת ההיסטוריונים. טענותיו נגד בגין הן מאמץ מפוקפק להעלות את אלטלנה ממצולות, ללבות אש שכבר כובתה. פלא שמוקירי בגין וחוקרי אלטלנה טרם הזדעקו. הרי אפילו רבין עצמו לא אימץ את תיאוריית ברזילי. בסרט דוקומנטרי על אלטלנה של אילנה צור, שהוקרן בערוץ 1 באמצע שנות התשעים, הוא למעשה חזר בו מהטענה שבגין תכנן לבצע פוטש. "הייתה תחושה של פוטש צבאי, תחושה", נזכר רבין ב־1994, "אם זה היה כך או לא, אני לא יכול לשפוט".