השנתיים האחרונות טלטלו את כולנו, אך עבור בני הנוער של שדרות הן היו אמורות להיות מכה קשה במיוחד. אלו ילדים שגדלו לצלילי אזעקות ולחיים של חירום מתמשך, ובוקר אחד התעוררו למציאות שאיש לא היה מסוגל לדמיין. הם ראו רוע מוחלט, איבדו חברים, מורים ובני משפחה, ונעקרו מביתם לחודשים ארוכים. היה אפשר להניח שייסגרו בתוך עצמם, ייבלעו בתוך מסכים וינסו לברוח מהעולם שסביבם. אבל קרה בדיוק ההפך.

בימים שלאחר השבעה באוקטובר, כשהמציאות הייתה עדיין רועשת, מסוכנת ומבולבלת, בני הנוער של העיר פעלו לסיוע תחת סיכון ממשי. בתוך הכאוס הראשוני, בזמן שמערכות רבות עוד היו משותקות, הם היו בין הראשונים להתעשת. הם הקימו חמ"לים מאולתרים, תיאמו סיוע דרך קבוצות וואטסאפ, תמכו בילדים קטנים כשהוריהם היו שקועים בחרדה, ודאגו שכל מבוגר יקבל מזון, מים ותרופות - גם כשהשטח לא היה בטוח.

מאז שחזרנו לעיר, העשייה הזו רק התעצמה. יום אחרי יום אני פוגש בני נוער שמגלמים בגרות יוצאת דופן. יש כאלה שמגיעים עם בגדי עבודה וידיים פועלות: מסיידים דירות של קשישים, מתקנים תריסים שבורים, מחזירים תחושת בית. אחרים אורזים מאות סלי מזון בשבוע ומרימים משאות כבדים. ישנם נערים שמסייעים למשפחות המילואים עם הילדים או לקשישים בהכנות לחגים, ואפשר למצוא גם נערים שמביאים לידי ביטוי את המיומנויות הדיגיטליות שלהם: מספרים את סיפור שדרות לעולם, מגייסים תרומות לפרויקטים קהילתיים, מאתרים צרכים ברשת ומחברים אותם לפתרונות בשטח.

כל זה נעשה לא מתוך חובה, אלא מתוך שליחות. הם הבינו שאין מי שיעשה זאת במקומם, ובמקום לראות בעצמם קורבנות של המצב - הם הפכו למנהיגים שלו.

יש תקופות שבהן נבחנת ערכיותו של דור, והמלחמה האחרונה חשפה אמת שאי-אפשר להתעלם ממנה: זה נוער שאפשר להפקיד בידיו אחריות אמיתית. בתוך מציאות מתערערת הם שמרו על יציבות, בתוך רעש הם פעלו בניקיון דעת ובכוונה ישרה. דווקא הם הזכירו לנו מהו חוסן אמיתי ומהי מנהיגות שמגיעה מהשטח.

לכן, ביום ההתנדבות הבינלאומי שיחול ביום שישי הקרוב, הגיע הזמן לשנות את השפה: לא עוד "דור העתיד" - הנוער הישראלי כולו הוכיח בשנה האחרונה שהוא מנהיגות של ההווה. הם מלמדים אותנו מהו חוסן אמיתי, ואיך נראית חברה שמחזיקה את עצמה יחד.