בפעם הראשונה יצאתי אופטימי מסיור בפזורה הבדואית

תושבים מקומיים ניגשו אלינו פעמיים באמצע סיור בהתיישבות הבדואית השבוע. הפעם הראשונה הייתה בלב שכונה 1 ביישוב המוכר אום־בטין שמצפון לבאר־שבע. מאתיים מגרשים לבנייה פותחו כאן בשנים האחרונות על קרקעות מדינה, חלקם עבור בדואים שפונו מהתוואי המיועד לכביש 6, אך עד לפני כשנה השטחים עמדו ריקים בגלל עזיז אבו־עיסא, תושב מקומי שהחליט שיש לו זכויות בקרקע, היה גורם מאיים ועיכב את התפתחות השכונה. המשטרה נכנסה לתמונה, אבו־עיסא ובניו ישבו בכלא, אבל המגרשים נותרו ריקים. בשנה האחרונה המציאות משתנה. בשטח אפשר לראות כעשרים התחלות בנייה, ולדברי יובל תורג'מן, מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, בשנה הקרובה יהיו עוד עשרות רבות של התחלות בנייה. מי שניגש אלינו באמצע הסיור במקום היה לא אחר מאשר אבו־עיסא עצמו, שעדיין מתנהל כנראה כמי שיש לו בעלות על השטח, אך מול התחלות הבנייה נראה שהוא הופך לפחות רלוונטי.

הפעם השנייה שבה ניגש אלינו תושב מקומי הייתה כשעתיים לאחר מכן, ביישוב מרעית, על כביש 31 בין באר־שבע לערד. עלי אבו־רביעה, תושב חוות כוחלה שנמצאת בתוך היישוב מרעית, ביקש לפרוק את תסכולו על כך שהמדינה מאיצה את הריסות המבנים בפזורה אבל אינה מקדמת את ההסדרה, גם ההסדרה שלו באופן אישי. זו הייתה המחשה טובה לתחושות של רבים מהתושבים הבדואים בנגב בשנתיים האחרונות. אכן, יש הרבה יותר הריסות ואכיפה של עבירות בנייה. תורג'מן מספר שבשנתיים האחרונות לא נוסף מקבץ לא־חוקי חדש בפזורה בנגב; יש בנייה לא חוקית בתוך מקבצים קיימים, אבל אין מקבצים חדשים. ההריסות מכניסות את התושבים בפזורה ללחץ. לראשונה אחרי שנים רבות, רבים מהם מבינים שהזמן כבר לא פועל לטובתם. בנוגע לסיפור של אבו־רביעה הסביר תורג'מן שכבר עשר שנים נעשה ניסיון להסדיר את חוות כוחלה שבה מתגוררת משפחתו, אבל בכל פעם יש התנגדויות של בני משפחה אחרים, והתוכנית תקועה.

שתי ההתערבויות הלא־צפויות של תושבים מקומיים, באום־בטין ובמרעית, העידו יחד על שינוי שמתחולל בשטח בנושא ההסדרה. זו לא הפעם הראשונה שאני משתתף בסיור בפזורה הבדואית, אבל זו כן הפעם הראשונה שחזרתי עם אופטימיות זהירה. המספרים עדיין קטנים. בשנתיים האחרונות פונו והוסדרו 90 מקבצי מגורים בפזורה הבדואית ברחבי הנגב. זה מספר מרשים בהשוואה למה שנעשה בשנים קודמות, אבל הוא עדיין רחוק מלהספיק כשנזכרים שברחבי הנגב יש כאלפיים מקבצים שאינם מוסדרים.

אבל המספרים אינם מספרים את כל הסיפור. התהליכים שמתהווים ממש בימים אלו להמשך ההסדרה פותחים פתח לאופטימיות. בחודש הקרוב אמורה לעבור במועצה של רשות מקרקעי ישראל רפורמה שעשויה לשנות את חוקי המשחק ולהאיץ באופן משמעותי את תהליכי ההסדרה. אבל לפני כן כדאי להכיר כמה נתונים ולהזכיר מה נעשה עד היום.

בפזורה הבדואית הלא מוסדרת מתגוררים כיום כ־90 אלף תושבים, קרוב לשליש מהתושבים הבדואים בנגב. לפני למעלה משנתיים הציג השר עמיחי שיקלי, הממונה על הרשות להסדרה של ההתיישבות הבדואית, את "תוכנית המיקודים". בתוכנית הוחלט להתמקד בכמה אזורים של פזורה בדואית שאפשר לקדם בהם הסדרה כמו רהט, חורה, אזור מרעית ליד ערד, אזור שגב־שלום וביר־הדאג'. הפזורות הראשונות שזכו להתייחסות בתוכנית המיקודים היו קלות יחסית להסדרה, מכיוון שהן יושבות על קרקעות מדינה ומוסדרות על קרקעות מדינה אחרות. ביקרנו למשל בתשתיות של שכונת פרפר ביישוב מרעית, שעומדת להיבנות על קרקעות מדינה, ואמורים לעבור אליה פזורות לא מוכרות מבקעת ערד ובקעת קנאים.

הבעיה הגדולה מתחילה כשניגשים להסדיר פזורות בשטחים שיש עליהם תביעות בעלות. כ־600 אלף דונם בנגב נמצאים כיום תחת תביעות בעלות של אזרחים בדואים. בתי המשפט אומנם לא מכירים בתביעות הבעלות הללו, אבל התושבים הבדואים לא נכנסים לגור בשטחים שיש עליהם תביעות בעלות של בדואים אחרים. כך נוצר מצב מתסכל, כאשר בתוך יישובים שכבר הוכרו על ידי המדינה יש אלפי דונם של תביעות בעלות שעומדים שוממים.

פאזל מסובך

היישוב מרעית ממחיש היטב את האבסורד. שטחו הוא כ־15 אלף דונם, אך 4,000 התושבים שלו מתגוררים על כעשרה אחוז בלבד מהשטח הזה. כתשעים אחוזים משטחי מרעית מצויים בתביעות בעלות, ואי אפשר להעביר אליהם תושבים אחרים מפזורות באזור. כשאין פתרונות הסדרה זמינים, גם תהליכי ההריסה של מקבצים ישנים בפזורה שנמצאים בהליך משפטי מתעכבים. במילים אחרות: כדי לפנות יותר מקבצים בפזורה ולקדם מהר יותר את ההסדרה, המדינה צריכה להציב יותר חלופות ומענים.

כאשר תורג'מן נכנס לתפקידו כסמנכ"ל הסדרה ברשות לפני שמונה שנים, הוא מצא 12 תוכניות של "הסדרה במקום" בתוך היישוב מרעית. המתכננים התקשו להוציא את התוכניות לפועל מכיוון שהתושבים במרעית פרוסים על פני שטח עצום. תורג'מן ואנשיו עצרו את התוכניות וקבעו כללים חדשים לתכנון. "הסדרה במקום" תתקיים רק ביחס של 300 משפחות על 600 דונם, לא יותר.

אבל שורש הבעיה עדיין לא טופל, משום שתביעות הבעלות המשיכו להקשות על ההסדרה של הפזורות שבתוך היישובים ומחוצה להם. כאן אמור להגיע השינוי המיוחל. הרשות להסדרה עומדת לצאת בפיילוט של חמישה יישובים כמו מרעית, שיש בהם אלפי דונמים של תביעות בעלות. על פי התוכנית החדשה, המדינה תציב לתובעי הבעלות שעון חול שימחיש להם שהזמן פועל לרעתם. תוך חצי שנה הם יידרשו להגיע לפשרה עם המדינה על הקרקעות, והם יקבלו תמורות מסוימות בקרקע או בכסף. אם הם יסכימו, ישוחררו אלפי דונמים שניתן יהיה להסדיר עליהם פזורות מהאזור. אם תובעי הבעלות יסרבו, בכל חודש יופחתו להם 25% מהתמורות, ולאחר ארבעה חודשים, הם יפסידו את כל התמורות. השלב הבא יהיה הפקעה של השטח וצמצום הקו הכחול של היישוב, כך שהשטח שהופקע לא יהיה יותר חלק משטח השיפוט של היישוב, והמדינה תוכל להקים עליו גם יישוב יהודי. המהלך המדובר כבר אושר בממשלה ובמשרד המשפטים, וממתין כעת לאישור של מועצת רמ"י.

ההסדרה של הפזורה הבדואית היא פאזל מורכב ומסובך, ולרשות להסדרה עדיין חסרים כלים וסמכויות כדי לזרז תהליכים. ועדיין, רפורמה כמו זו שעומדת על הפרק היא סיבה לאופטימיות זהירה.