השבוע הושלם מהלך פיקודי גדול ומושקע בצה"ל: סדרת תחקירים פנימיים, שהחלו בתקופת הרצי הלוי, עם משימה ברורה: למנוע ביקורת חיצונית ולהסיר אחריות מעשית מחברי המטכ"ל שכשלו לפני, בזמן, ואחרי 7 באוקטובר.
מינוי אייל זמיר לרמטכ"ל היה אמור לחולל שינוי דרמטי בצמרת; כעת ברור שגם אם הלוי הוא טנור וזמיר בריטון, הם שרים באותה מקהלה. זמיר הבין היטב את המשימה שירש, אבל גם זיהה שביצועי קודמו, כרגיל, היו חלשים ולא משכנעים. לכן הוא נקט תחבולה: מינוי ועדה "חיצונית" לתחקירי הלוי, "ועדת תורג'מן".
סמי תורג'מן הוא אלוף צה"לי מערכתי בדימוס, שיתרונו הגדול הוא האמון האישי שרוחש לו זמיר. ואכן, הוא לא אכזב. ועדת תורג'מן לא באמת תחקרה את הכשלים, אלא תפקדה כוועדת ביקורת לתחקירים שכבר נעשו. דהיינו, מבנה התחקירים ונושאיהם נקבעו בימי הלוי. תורג'מן מצא תחקירים לא ראויים, אבל לא החליף אותם בתחקיר אחר, וכמעט שלא תחקר נושאים מרכזיים שהלוי השמיט. דהיינו, ה"תחקיר" הצה"לי פגום, חלקי וחסר, וכשזמיר הכריז השבוע על יישום המסקנות, מדובר במצג שווא.
הכי מעניין
כך זה נראה. "צה"ל מחויב לתחקור יסודי, מקצועי ומעמיק", הודיעו דוברי זמיר, ולכן הוקם "צוות בדיקה עצמאי לבחינת התחקירים ואיכותם". בפועל, כאמור, לא מדובר בצוות עצמאי, אלא במינוי אישי של הרמטכ"ל, שלא תחקר, אלא, כדברי ההודעה עצמה, רק "בחן" את ה"תחקירים" שכבר נעשו.
ישראל כ"ץ | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
צה"ל ממשיך לעדכן: כעת זמיר קרא "לשורה של מפקדים בכירים", כדי לנקוט "צעדים פיקודיים, בגין אחריות פיקודית לאירועי 7 באוקטובר". מדובר באירוע מטלטל: "צה"ל כשל במשימתו העיקרית... כישלון חמור, מהדהד ומערכתי", מכריז זמיר, וזוהי "אחריות שאנו נושאים מעצם היותנו מפקדים בכירים".
מילים כדורבנות, אלא שהאמת הפוכה בתכלית, כפי שמתברר מתיאור הסנקציות על האלופים שנמצאו כושלים: אלה שכבר השתחררו ישוחררו ממילואים, אלה שעדיין בשירות יקבלו "הערה פיקודית". זו מבחינת זמיר משמעותה של "אחריות פיקודית" בצמרת צה"ל על "כישלון חמור, מהדהד ומערכתי".
אבל זו רק ההתחלה. לא רק שכלל לא מפורט במה כשלו הקצינים הבכירים, אלא להפך, הודעת זמיר מפליגה בשבחיהם ובתפקודם הנפלא אחרי 7 באוקטובר; פלא של תפקוד, שלא היה מעולם – וממילא לא נבדק. ועוד, חלק מהאלופים זכו לפטור תמוה מתחקיר; כך אליעזר טולדנו ורסאן עליאן, שכבר פרשו, ותמיר ידעי ואמיר ברעם, שממשיכים לשרת בתפקידים בכירים. בנוסף, לא נבחנה אחריותם של רמטכ"לים קודמים, ולא נבדקו נושאים רבים שבאחריות צמרת צה"ל.
בקיצור, זמיר מציג בפני עם ישראל עוד מפעל טיוח, "מבצע השפעה על כחול" מובהק (כלומר, ניסיון עיצוב תודעה של אזרחי ישראל), שבו אין מחיר לכישלון מקצועי, אישי ופלילי שלא היה כמותו בתולדות ישראל. בנוסף, הודעת זמיר שופעת מלל משתפך על צה"ל שקם "מכישלון", ומאז "נלחם והכריע אויבים בכלל הזירות והביא להישגים חסרי תקדים" – מפני שזה העיקר: לנצל כל הזדמנות לתעמולה ולשבח עצמי מביכים, שמעידים על חוסר הביקורתיות שעדיין מאפיין את המערכת, כמו גם תרבות השקר והיח"ץ.
כאמור, מטרת ה"תחקיר" המטכ"לי היא לסתום את הגולל על ביקורת הקצונה הבכירה; ההפך מלקיחת אחריות. זמיר מאמין שאנו פתיים עד כדי כך שדי שיגיד "תחקיר יסודי ומעמיק" ו"חיזוק האמון למול פקודינו ואזרחי המדינה", והנה תודעתנו מעוצבת, בלי שנשים לב לשקרים ולהטעיות. יוהרה וזלזול לא פחות ממדהימים.
אם זה לא מספיק, במסגרת מריבתו המתוקשרת עם שר הביטחון כ"ץ על כך שפעל בלי תיאום, קבע זמיר ש"צה"ל הוא הגוף היחידי במדינה שתחקר עצמו לעומק על מחדליו ולקח עליהם אחריות", וכעת על הממשלה להקים "ועדה... אובייקטיבית ובלתי תלויה", שתבדוק את "התהליכים הבין־ארגוניים והרב־מדרגיים שקדמו למחדל".
בשקרי "תחקיר לעומק" ו"לקיחת אחריות" כבר דנו. כעת זמיר עובר מעמדת הצדיק לעמדת המטיף. צה"ל "בדק את עצמו", אבל מאחרים דורש זמיר שיתוחקרו על ידי ועדה "בלתי תלויה", ועוד הוא מכתיב לממשלה מי ומה "נשאר לבדוק". בכך זמיר מחזיר אותנו היישר לימי אווירת ההפיכה הביטחונית־משפטית מתקופת הרפורמה. שיכרון כוח אנטי דמוקרטי שכבר צריך לזהות מקילומטר של עוד בכיר במערכת.
איך מתקנים מערכת מקולקלת כל כך? התשובה מגיעה מעולם המדיניות, וההבנה שהתחקירים חשובים, אבל הרבה פחות מהתמריצים. בכירים נמשכים לסמכות, יוקרה, משאבים ומעמד. כך טבעי. הבעיה במערכת כמו שהיא היום היא שמפני שהנורמות מקולקלות, נשארים ומתקדמים אלה שמרגישים בנוח עם תרבות השקר, חוסר המקצועיות, הזלזול והרשלנות. החיבור בין שני החלקים הוא אסון לאומי. אנו זקוקים לבכירים שרוצים סמכות ומשאבים, אבל מקפידים לומר אמת, להיות מקצועיים ולקחת אחריות.
הרמטכ"ל אייל זמיר בהלוויתו של סגן הדר גולדין הי"ד | צילום: חיים גולדברג - פלאש 90
כדי לבלבל את הציבור, מטשטשים את ההבחנה בין רשלנות לבין טעות בשיקול דעת מבצעי. מה אתם רוצים מהקצינים הבכירים? הם טעו, זה קורה במלחמה. זהו תעתוע סופיסטי. אכן, בסביבה מרובת אי־ודאות וסכנה כמלחמה, מפקדים בכל הרמות טועים. ואומנם טעויות מבצעיות צריך לתחקר ולא להעניש, כדי להשתפר. אבל דווקא מפני שזה מקצוע מסוכן ומלא אי־ודאות, טעויות נסלחות, אך רשלנות – בשום פנים ואופן לא.
במקצועות מסוכנים הרף של דרישות המקצועיות עולה, לא יורד. דווקא משום שמדובר בחיים ומוות, אסור לפיקוד להתרשל, להזניח, לזלזל ולהפקיר את חובותיו. כך הוא מגביר את הסיכון, במקום - כפי שמקצועיותו מחייבת - לצמצמו.
לכן בצבא טעויות נסלחות, אבל רשלנות, כמו גם טיוח ושקרים שנועדו להסתירה, צריכים להיענש במלוא החומרה. וכמו בכל מקרה אחר, כאשר תוצאת הרשלנות היא אסון גדול, היא הופכת להזנחה פושעת, עם אחריות פלילית ברורה.
מדינה חפצת חיים חייבת להיפטר מהנורמות האיומות שדבקו בצמרת צה"ל. זה יהיה אפשרי רק אם יוענשו במלוא החומרה אלה שהתרשלו והפקירו את ביטחון ישראל, במחיר דמים נורא. אם נתקן את הנורמות המקולקלות, יהיו לנו הרבה פחות תחקירים לעשות בעתיד. אם ניתן לזמיר וחבריו לתעתע בנו ולהסיר אחריות מצמרת צה"ל, נפגוש את המלחמה הבאה, כמו ב־7 באוקטובר, עם צבא שמתקיים בעיקר בהודעות דוברות, "צבא תודעה".