בתחילת 2023, עוד לפני שנחשפנו לתקיפות המיניות של הנוח'בות ב-7.10, ראיינתי קבלן יהודי במסגרת מחקר על הפרוטקשן בישראל. הוא תיאר את הנזק הכלכלי שסופגים קבלנים יהודים, אך כשהגיע לחברה הערבית התמונה הפכה קשה ומורכבת בהרבה: במגזר הערבי, אי תשלום דמי חסות אינו מסתיים בשריפת ציוד או פגיעה ברכוש, אלא בפגיעה ישירה בבני המשפחה. אחת הדוגמאות המצמררות שסיפר הייתה על אישה ערבייה שהותקפה מינית לאור יום, מול בעלה וילדיה, רק כדי לאלץ את המשפחה לשלם. העשור האחרון הביא להסלמה קיצונית ברמת האלימות בחברה הערבית. האלימות הקשה נעשתה נפוצה יותר ולעיתים נדמה שאינה ניתנת לבלימה, זאת על רקע התחזקות ארגוני פשיעה ושחיקת המשילות. וכפי שהאלימות ה"גברית" התעצמה בכללותה, כך החריף מצבן של הנשים.

איסלאן טאוויל, בת 24 מא-ראם, נרצחה על ידי בן זוגה בעודה כורעת ללדת; לאחר הרצח שרף החשוד את גופתה ואת גופת התינוק. ג'יג'י אל־הוזייל מרהט, אם לילדה בת 8, התקשרה למשטרה לדווח על סכנת חיים, אך השוטרים הגיעו שבע דקות אחרי שנורתה למוות בידי קרוב משפחה שהתנגד לאורח חייה. סחאר אבו חג'אג', בת 50 מלוד ואם לשמונה, נרצחה ביריות ברכבה. היא הייתה אחת מתוך חמש נשותיו של עיסאם, וארבע מהן כבר נרצחו בשנים האחרונות.

ישנן שתי גישות לפתרון בעיית האלימות המגדרית בחברה הערבית: הגישה החברתית-כלכלית, לפיה קידום נשים בהשכלה ובתעסוקה יחלץ אותן ממעגל האלימות. אלא שבפועל, בחברה הערבית כמעט שאין קשר בין מעמד סוציו־אקונומי לבין סיכון לאלימות. לעיתים אף להפך, ככל שנשים לומדות, מתקדמות ומאמצות אורח חיים "מערבי", הן הופכות לפגיעות יותר. הגישה השנייה, שבה אני דוגלת, היא גישה משילותית המבקשת להפנות משאבים משמעותיים למאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, גם אם הדבר מחייב צמצום תקציבים מתוכניות חברתיות־כלכליות אחרות. זאת מתוך הבנה שהחזרת המשילות ושלטון החוק היא תנאי יסוד לכל שינוי עמוק. כך, למשל, בשנת 2021 הוקצו 30 מיליארד שקלים לתוכנית החומש "תקאדום" לקידום חינוך, תרבות ותעסוקה, בעוד שהחלטה 549, אשר נועדה לטפל בפשיעה במגזר, קיבלה רק 2.5 מיליארד. המצב מחייב שינוי סדרי עדיפויות: מלחמה בארגוני הפשיעה, איסוף כלי הנשק הבלתי־חוקיים ומיגור פשיעת הרחוב וסכסוכי החמולות. רק לאחר השבת הביטחון במרחב הערבי ניתן יהיה לבנות תשתית יציבה לקידום חברתי־כלכלי אמיתי.

לאחרונה החליטה השרה לשוויון חברתי להעביר חלק מתקציבי משרדה למשרד לביטחון לאומי, צעד חשוב שנועד להפנות משאבים למאבק באלימות בחברה הערבית. אך כעת יש להבטיח שחלק מהתקציב המועבר יופנה בצורה ממוקדת לטיפול באלימות המגדרית. בתוך כך, על המשרד לשוויון חברתי לדרוש תוספת תקנים משטרתיים לטיפול מהיר ומקצועי בתלונות של נשים, כולל תגבור עובדות סוציאליות משטרתיות שיידעו ללוות נשים בסיכון. כך למשל, מתוך 34 מקרי הרצח על רקע מגדרי מתחילת 2025, ב־14 מהן למשטרה היה מידע מוקדם על הסכנה. נוסף לכך, יש להפנות משאבים ממשלתיים לפענוח מקרי הרצח, שכן שיעור הפענוח בחברה הערבית עומד על 16% בלבד. לבסוף, חיוני לחדש את האכיפה נגד פוליגמיה, בעיקר במגזר הבדואי, תופעה הקשורה ישירות לנישואי קטינות ולפגיעה שיטתית בנשים. רק שילוב של אכיפה, משאבים ודרישה למיצוי דין יוכל להציב גבול ברור בפני מי שפוגעים בנשים ולבסס תשתית שתאפשר להן חיים בטוחים יותר. זהו לא מאבק על תקציבים, זהו מאבק על חייהן של הנשים הערביות. עד שהמדינה לא תשיב משילות לחברה הערבית, נשים ימשיכו להירצח על לא עוול בכפן.

הכותבת הינה עמיתת מחקר במכון ארגמן, ודוברת עמותת 'החמושות בישראל' לקידום זכויות הגנה עצמית לנשים