בואו נשאיר רגע בצד את כל הניתוחים המלומדים על המשמעויות הצבאיות והגיאו־פוליטיות של מפגש הפסגה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ובין יורש העצר הסעודי, מוחמד בן־סלמן. נשים בהמתנה גם את הניתוחים על ההשלכות של מכירת מטוסי 35־F לסעודים על היתרון האיכותי של צה"ל, ונניח לרגע גם להסכם המשדרג את הסעודים למעמד של "בעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו".

במקום כל אלה, נתרכז לרגע בהזדמנות הנדירה שקיבלנו להציץ אל החיווט הפנימי והסמוי המניע את הדמויות עצמן: המארח הנדיב דונלד טראמפ, נשיא מעצמה מספר אחת, בחליפה מערבית משובחת, פה גדול ובעיות אינספור מבית המאיימות להאפיל על המפגש, שלמרכזית שבהן קוראים כרגע מסמכי אפשטיין. ואילו האורח, נסיך ערבי מן האגדות, בן מחצית מגילו של טראמפ, בגלימה מוזהבת ופני דובי מחמד, החולש על מאות מיליארדי דולרים בדמות עתודות הנפט של סעודיה. נסיך שכל עתידו לפניו, אבל בעברו יש סוד אפל המכונה פרשת חשוקג'י, שמסרבת לשקוע אל תהום הנשייה למרות תקופת התיישנות של שבע שנים.

בין השניים מפריד פער דורי, חברתי ותרבותי, שממדיו כרחוק מזרח ממערב. בפועל, זוג הטיטאנים הללו קרובים הרבה יותר מכפי שאפשר לשער. ובאופן מוזר, כאשר הם נועדו ביום שלישי בחדר הסגלגל, דווקא הטיטאן הזקן, המארח, המייצג את המעצמה התרבותית והטכנולוגית מספר אחת בעולם, יצא מגדרו כדי לתת לטיטאן הצעיר דין וחשבון כלכלי מפורט, כולל המון נתונים מספריים, קבל עם ותקשורת. וכל זה כדי לגרום לו להשקיע בממלכתו 600 מיליארד דולר.

והרגע הזה אכן הגיע, כאשר הטיטאן הצעיר נעתר ואישר בחיוך נערי, נבוך לכאורה, כי החליט להגדיל את ההשקעות הסעודיות בארה"ב לטריליון דולר. לכאורה קליימקס, ואחריו מגיע שלב פריקת המתח והחיוכים. אבל, לא. זה לא המצב. כי בניגוד לנינוחות לכאורה של המארח, הטיטאן הצעיר ישב לכל אורך המפגש מכונס בגלימתו, אך בתנועותיו ניכרה תזזית אינסופית, תנועות חדות וסוג של אי־שקט פנימי שהוא מתקשה להסתיר.

אם יש דבר טוב בתקשורת בת ימינו זוהי האפשרות לצפות מקרוב, בזמן אמת, במנהיגים שבעבר רק יחידי סגולה נחשפו אליהם מקרוב. וכך, ככל שמפגש הפסגה מתמשך, העולם כולו נחשף לתופעה חוזרת על עצמה של טיק משונה בפניו של הנסיך הסעודי, טיק המורכב מסדרת תנועות שבה הנסיך תוחב את לשונו מתחת לצד הימני של פיו, ואז מתיחה כואבת של הצוואר וזריקה מעט אלימה של הלסת לאחור, פעמיים ואפילו שלוש.

מביך? בהחלט. מוזר? לחלוטין. אבל כמיטב הנימוס והתקינות הפוליטית כולם מתעלמים מן התופעה כאילו הייתה אוויר. זו הפעם הראשונה שאנו נחשפים לתופעה הזו פנים אל מול פנים, תרתי משמע. במבט לאחור, בכל ההזדמנויות שהיו בשנים האחרונות, והיו לא מעט כאלה, מעולם לא ראינו מקרוב סרטון רציף של יורש העצר הסעודי. גם לא בפגישה המתוקשרת במאי האחרון, בעת ביקורו של טראמפ בריאד, כאשר אל־ג'ולאני, הג'יהאדיסט לשעבר ונשיא סוריה הטרי בהווה, זומן לפגישה משולשת בארמון.

גם אם לא ניכנס לניתוח עומק רפואי של מה שנחשף לעינינו בפגישה בבית הלבן, אין ספק שיש לה רקע פסיכולוגי־פסיכיאטרי ונוירולוגי. העובדה שהתופעה הזו מתמשכת אף שמיטב המומחים בעולם עומדים לרשותו, והיא נראית לעין כול גם באירוע תקשורתי חובק עולם, מלמדת כנראה על עומקה, מורכבותה והקושי של בן־סלמן להתמודד עימה.

סריקת מקורות רחבה לא העלתה אזכורים קודמים לתופעת הטיקים המוזרים של בן־סלמן ומה שאולי משתמע ממנה, למעט כתבת עומק בודדה של העיתונאי גרהם ווד שהופיעה ב"אטלנטיק" לפני שלוש שנים. ווד, שקיבל גישה חסרת תקדים לנסיך, מתאר שתי פגישות קרובות ביניהם. האחת הייתה במשרדו הפרטי של בן־סלמן בארמון בריאד; השנייה בארמון לחופי הים האדום, ששימש כמקום מסתור משפחתי בתקופת הקורונה. שתי הפגישות נערכו אחר חצות לילה, ובסביבה פרטית ומוגנת היטב. כלומר בתנאים שבהם הנסיך לא נחשף ללחצים חיצוניים, תקשורתיים או אחרים.

וכך תיאר ווד את הדינמיקה שליוותה את הריאיון עם בן־סלמן: "שאלות קשות גרמו ליורש העצר לנוע בתנועות קפיציות, קולו רטט בתדירות גבוהה יותר. כל דקה או שתיים הוא ביצע טיק מוטורי מורכב שכלל הטיה מהירה של הראש לאחור, ואחריה תנועה המזכירה שקנאי הבולע דג היורד במורד הגרון. הוא התלונן שנגרם לו עוול, והפגין התנהגות גרנדיוזית ורמת קורבנוּת יוצאת דופן אפילו בסטנדרטים של שליטי המזרח התיכון".

כלומר, הסימפטום הפסיכו־נוירולוגי שחווינו השבוע הוא בן שלוש שנים לפחות, ואולי אף יותר. השאלה הקשה ביותר שווד היה יכול לשאול את הנסיך הסעודי נוגעת כמובן לאחריותו לרצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י בעקבות טורים שפרסם נגד המשטר בריאד. באוקטובר 2018 נרצח חשוקג'י על ידי סוכנים סעודים לאחר שנכנס לקונסוליה הסעודית באיסטנבול. על פי הדיווחים בטורקיה, הסעודים ביתרו את גופתו והמיסו בחומצה את חלקיה.

וכך כותב ווד: "כשנשאל אם הורה על הריגתו של חשוקג'י, השיב הנסיך 'ברור שלא'. 'זה כאב לי מאוד', אמר. 'זה כאב לי וזה כאב גם לערב הסעודית, מנקודת מבט רגשית'".

ברית משפחתית

מה שמחזיר אותנו למסיבת העיתונאים השבוע בבית הלבן. היה ברור שמסיבת העיתונאים הזו לא תוכל לעבור מבלי שמישהו יעלה באוב את השאלה. הפעם הייתה זו מרי ברוס, נציגת ABC, הרשת שטראמפ מקפיד לכנות "פייק ABC". ברוס, שאיננה פראיירית, שאלה את יורש העצר הסעודי על ממצאי ה־CIA שהצביעו על מעורבותו ברצח חשוקג'י. על פי חלקים מהדו"ח המסווג של סוכנות הביון שהגיעו לידי ה"וול סטריט ג'ורנל", מוחמד בן־סלמן שלח לפחות 11 מסרונים ליועצו הבכיר, שעל פי החשד פיקח על החיסול. ב־CIA העריכו כי הנסיך רצה לסגור חשבון עם העיתונאי.

אבל ברוס לא הסתפקה בשאלה על חשוקג'י, ובאותה הזדמנות הפנתה שאלות גם לטראמפ בנוגע להתנהלותם העסקית של בניו וחתנו ג'ארד קושנר בסעודיה. בתגובה כינה טראמפ את רשת ABC "פייק ניוז" וגער בברוס. "את לא צריכה להביך את האורח שלנו עם שאלה כזאת", אמר. "הזכרת מישהו שהיה שנוי במחלוקת בצורה יוצאת דופן. הרבה אנשים לא אהבו את האיש הזה, חשוקג'י. ובין אם אהבתם אותו ובין אם לא, דברים קורים. אבל הוא (בן־סלמן) לא ידע שום דבר על כך". לקינוח כינה טראמפ את ברוס "כתבת נוראית", ואיים לבחון את שלילת רישיון השידור של רשת ABC.

בקיצור, טראמפ הגיב באופן שמדגים ברית אישית־פוליטית, המהדהדת תופעה היסטורית של בריתות משפחתיות ומדיניות בעידנים טרום־דמוקרטיים. מיוליוס קיסר ועד הנרי השמיני, ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של שליטים רבי עוצמה שטיפלו ביריביהם באמצעות חיסולים.

דווקא יורש העצר הסעודי, שכנראה היה מוכן לשאלה, הגיב בצורה שקולה יחסית. ככלות הכול, היו לו שבע שנים מאז הרצח כדי לחשוב על תשובה מתאימה. "זה היה כואב לשמוע על מותו של חשוקג'י", השיב, והוסיף כי שלטונו "נקט את כל הצעדים הנכונים" בתגובה. "שיפרנו את המערכת שלנו כדי לוודא שדבר כזה לא יקרה שוב", אמר. "זה היה כואב, וזו הייתה טעות אדירה". התגובה הזו ביטאה שכלול מסוים למה שאמר ב־2022 לגרהם ווד כי הרצח הסב לו ולסעודיה כאב רגשי. אבל הטיקים המשיכו ללוות את האמירה.

מעניין להשוות את התגובה של התקשורת המערבית אל מול התקשורת הערבית והסעודית. מסקירה של עיתונים מובילים במערב עולה כי הדיווח על התקרית בחדר הסגלגל נצבע בדגש חריף של חופש העיתונות וזכויות אדם. בתקשורת הערבית, לעומת זאת, נבחן האירוע בעיקר במונחים של דינמיקה גיאו־פוליטית מול דעת קהל. התקשורת הסעודית הרשמית הציגה את ההגנה של טראמפ על יורש העצר כחיזוק ללגיטימציה של בן־סלמן ולברית האסטרטגית עם ארה״ב.

בשורה התחתונה, המפגש בחדר הסגלגל סיפק הזדמנות נדירה לצפות בשתי דמויות מורכבות מאוד מבחינה פסיכולוגית. בעוד טראמפ חשוף לעין כול, יורש העצר הסעודי נמצא תחת מיסוך קפדני של תיווך ושליטה, והזדמנויות לראות אותו בצורה כה חושפנית הן נדירות מאוד עד בלתי קיימות. היבט נוסף במפגש הוא מערכת האינטרסים המשולבת – גיאו־פוליטית, משפחתית ופוליטית – המחברת בין טראמפ ומשפחתו ובין בן־סלמן ומרכזיותו במשפחת המלוכה הסעודית. ההגנה הפומבית של טראמפ על הנסיך משקפת לא רק אינטרסים מעצמתיים הדדיים של כוח והשפעה כלכלית, אלא גם את החתירה לביסוס ולשימור המונופול המשפחתי, בדומה לנישואים פוליטיים או בריתות בין בתי מלוכה.