החל מהחודש הבא, כך התבשרנו השבוע, לא יתקיימו עוד עצרות מטעם מטה החטופים. די מוזר שהן בכלל המשיכו להתקיים אחרי שאחרון החטופים החיים חזר הביתה, וממשלת ישראל נעתרה לשלם מחיר כבד גם תמורת החזרתם של החטופים החללים. נראה שלרבים ממשתתפי העצרות היה קשה להפסיק פתאום עם ריטואל המחאה. אחרי שנתיים תמימות בכיכר נדרשת להם תקופת הסתגלות של חודשיים למוצאי שבת נטולי עצרת.

אך אל דאגה, כיכר העיר לא תישאר ריקה. לילות מוצ"ש יתמלאו גם החורף בתוכן מחאתי. במקום דאגה לחטופים הם יעמדו בסימן דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. נטיית הממשלה להקים ועדה מסוג אחר רק שופכת דלק על הדרישה הפולחנית הזאת, ודאי אחרי שהשר עמיחי אליהו, שר המורשת והקטטה, הבטיח שהיא תחקור גם את אוסלו.  

סליחה, מה יש לחקור באוסלו? כמה אנשים בישראל עדיין סבורים שההחלטה לייבא ארצה את ערפאת הייתה מוצלחת? האומנם יש צורך בוועדה שתזכיר לנו כי לפני יציאת צה"ל מערי עזה ב־1994 לא נורה מהן פצמ"ר אחד לעבר שדרות? שביישובי עוטף עזה לא נחטף תושב כלשהו כשהרצועה נשלטה במלואה בידי ישראל? מי שבכל זאת מעדיף לשכוח, כבר לא ישתכנע על ידי שום ועדה. הוא שייך למיעוט הלא־מזהיר שממשיך לחלום על מדינה פלסטינית ביו"ש, מיעוט מצטמק והולך מסקר לסקר. אפילו אם יצחק עמית יעמוד בסוף בראש הוועדה, והיא תקבע נחרצות ששורשי אסון 7 באוקטובר נעוצים בהתנתקות מ־2005, המיעוט הזה ימשיך לטעון שעקירת גוש קטיף הייתה רעיון נפלא. הכרעות שיפוטיות זוכות להערצת השמאל רק כשהוא מנצח בבג"ץ. כשהוא מפסיד, אין שופטים בירושלים.     

מנגד, קשה להאמין שהימין כולו יקבל בהכנעה את מסקנות הוועדה גם אם היא תאויש על ידי אנשים כלבבו, למשל צוות הפטריוטים של ערוץ 14. הרי אף חבר ועדה עם שמץ הגינות לא יוכל לזכות את בנימין נתניהו מאחריות לאסון הנורא. שום מחדל מטכ"ליסטי או שב"כי לא יוכל להסביר כיצד אפשרו ממשלות הליכוד בין 2009 ל־2023 את ההתחמשות המטורפת של חמאס מעל ומתחת פני הקרקע. וכזכור, גם ממשלת בנט־לפיד21'־22' אפשרה. שני ראשי הממשלה בין נתניהו לנתניהו יצטרכו להסביר מדוע הם לא חיסלו את יחיא סינוואר בשנה וחצי שבה שלטו פה. כל הרמטכ"לים בעשור שקדם למלחמה יצטרכו להסביר.

ובעצם, פחות או יותר, אנחנו כבר מכירים את ההסברים. ועדת חקירה תוכל רק להכביר יותר פרטים, אבל לא להעניק לנו תיאור מושלם של האסון ושל שורשיו. אירועי עזה בדור האחרון ומחדלי הדרג המדיני והצבאי גדולים על כל ועדה, ממלכתית או ציבורית. קשה, למשל, לראות אותה קובעת שתופעת הסרבנות כאן עודדה את חמאס לתקוף ותרמה לבלבול של חיל האוויר ביום הפלישה. קשה גם להאמין שהיא תזכה מכל אשמה את ארגוני האחים לנשק. אפילו אחרי סיום עבודתה, מי יודע מתי, ייוותרו אינספור סימני שאלה ושטחים אפורים. היא תספק להיסטוריונים פרוטוקולים מרתקים של גיבורי האירוע, לא הרבה מעבר לכך. וממילא, עוד חודשים רבים לפני פרסום המסקנות עם ישראל ילך לקלפי ויחליט שם מי אשם לדעתו, ובעיקר את מי צריך להעניש. ספק אם הוא יקבל החלטה תבונית, אבל נכון לעכשיו זו הוועדה המיטבית. עם ישראל. רוב העובדות החשובות מונחות כבר בפניו.