הדיווחים האחרונים לפיהם אנשיו של יאסר אבו-שבאב, ראש אחת המיליציות הדומיננטיות ברצועה, פוקדים בקביעות את המפקדה האמריקנית בקריית גת, מבטאים את מה שמוגדר לא פעם כשיגעון: לחזור על אותן פעולות שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. לפי הדיווחים, ישראל מייעדת למיליציה את אבטחת עבודות השיקום ברפיח ובכללן חלוקת הסיוע ההומניטרי, זאת כדי להכשירם כגורם משמעותי בעזה לאחר נפילת חמאס, ואולי כמי שינהלו את העניינים האזרחיים שם.
לאורך המלחמה חימשה ישראל כנופיות מקומיות ברחבי הרצועה ופעלה עמן בתיאום ביטחוני. ייתכן ששיתוף הפעולה השקט תרם תרומה ניכרת להחלשת כוחו הצבאי של חמאס, אך מכאן ועד לראות בהן גורם אסטרטגי ב"יום שאחרי" - זהו כבר מיקור חוץ לביטחון. המחשבה שמיליציה שנאמנה קודם כל לעצמה, שלא הייתה שורדת יום אלמלא חומשה על ידינו, תעשה עבורנו סדר - היא מלכודת פתאים מסוכנת.
אבו שבאב | צילום: ללא
אם רעיון העוועים, לחפש פרטנר מקומי בעזה להישען עליו, אכן יתממש, הוא יצטרף לרשימה מפוקפקת של ניסיונות עבר דומים שנכשלו פעם אחר פעם. ההיסטוריה הראתה כי כל ניסיון כזה הסתיים בכך ש"בן הברית" קרס, ברח או הפך את עורו, ואנחנו נותרנו מול אויב מחוזק ותיאבון מתגבר. די להתבונן בחלקם כדי להבין להיכן מובילה האשליה הזו.
הכי מעניין
בסוף שנות ה-70, תחת ממשל צבאי ביו"ש, הוקמו "אגודות הכפרים" כתחליף לאש"ף, בתקווה להמליך הנהגה נוחה יותר. אנשי האגודות קיבלו תמיכה, נשק וסמכויות, אך הציבור הפלסטיני ראה בהם בוגדים ומשתפי פעולה. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה רבים מהם נטבחו, היתר ברחו לחו"ל, והפרויקט כולו נמחק בן-לילה. אותו דפוס נדד גם לעזה, כאשר ישראל עודדה את פעילותן של אגודות צדקה ודת אסלאמיות, מתוך תקווה שירסנו את הלאומיות הפלסטינית של אש"ף החילוני. בפועל, אותן אגודות התגבשו לכוח פופולארי שמקדש ג'יהאד, ממנו צמח החמאס כארגון טרור רצחני ואלים עוד יותר מאש"ף.
גם בזירת לבנון למדנו על בשרנו עד כמה מסוכן להסתמך על כוח מקומי. הברית שנרקמה בתחילת שנות ה-80 עם הנוצרים התגלתה כפארסה, לאחר שאלה גילו חוסר נכונות להילחם לצד ישראל בכוחות השיעים, מה שהגביר את צמיחתם של אמל וחיזבאללה.
מנגנוני הביטחון הפלסטינים | צילום: ויסאם השלמאון/פלאש 90
אל הרצף הזה מצטרפת איוולת נוספת, מסוג אחר, אך בעלת השפעה דומה. במסגרת הסכמי אוסלו הוזרמו ליהודה ושומרון עשרות אלפי כלי נשק למנגנוני הביטחון הפלסטיניים, מתוך מחשבה שאלה ישלטו בשטח באפקטיביות וילחמו בטרור. את מחיר הדמים של הטעות הזו אנחנו משלמים בריבית דריבית עד היום.
בכל פעם שניסינו להנדס ברית עם גורם שיהווה משקל נגד לטרור או להתבסס על מיקור חוץ בסיכולו - נותרנו עם כאוס. השורש לכל הכישלונות דומה: האוכלוסייה המקומית אינה מקבלת את הלגיטימיות של מי שמשתף פעולה עם ישראל; מי שאנו ממנים הופך מיד למטרה; ומה שנבנה בחסותנו קורס ברגע שאנו מסירים ממנו את ידינו. מדינה ריבונית אינה יכולה להפריט את אחריותה הביטחונית לקבלן חיצוני שיעשה במקומה את העבודה, כי בסופו של דבר הנשק הזה יופנה נגדנו.
ההצעה הנוכחית בנוגע למיליציית אבו-שבאב מעידה שלא למדנו דבר. העזתים לא ישלימו עם "משטר בובות" שמזוהה עם ישראל וארה"ב. בפועל, המוטיבציה לסלקו מהשטח רק תגבר, כמו כל קודמיו. יש מקום להציע להם הגנה, סל הטבות ואפילו מסלול הגירה וי.איי.פי, אבל מכאן ועד להעניק לה, או לכל מיליציה אחרת, מעמד שלטוני או בטחוני - המרחק צריך להיות אינסופי.
בצד השמחה משובם של החטופים, אסור שנוריד לרגע את העיניים מהכדור. רוב פרטיו של הסכם 21 הנקודות של טראמפ עמומים ומלאים בסימני שאלה ופרצות, ואין שום גורם שמסוגל ליישם מסמך שנועד להביא לסיום מהיר של הלחימה מבלי להבטיח את תוצאותיה.
ישראל חייבת להתעקש על חופש פעולה צבאי מלא בכל רחבי הרצועה, בדומה לנעשה ביו"ש, באופן שמאפשר לפגוע בשרידי חמאס ולסכל התארגנויות ושיקום של תאי טרור. לכך חייב להתווסף מכבש לחצים מדיני בהובלת ארה"ב שיביא לפירוק חמאס מנשקו, כפי שנעשה מול חיזבאללה מאז הפסקת האש בלבנון.
נוסף על כך, יש להניח על השולחן את האופציה של החלת ממשל צבאי זמני ברצועה. מטרתו לייצב את השטח, לפרק תשתיות טרור, לאבטח את הגבול ולייצר תנאים למעבר לשלב הבא. ממשל כזה חיוני כל עוד לא קם מנגנון שלטוני אחר שמוסכם על ישראל, יציב מספיק כדי לשרוד, ונתמך על-ידי מדינות ערביות מרכזיות ולא על-ידי האחים המוסלמים.
את האויב ששחט, טבח ואנס את אחינו, יש להשמיד. מדינה חפצת חיים לא יכולה לאפשר שנים של מריחת זמן בפירוז הרצועה, טיילת של חיילים זרים וערב רב של פקידים בינלאומיים בעלי אינטרסים מנוגדים. מי שחושב שאפשר למגר טרור במיקור חוץ, בהצבת משקל נגד או באמצעות כל גורם שאינו מבין את השטח ואינו מוכן לשלם מחיר - מתעלם מהמציאות, מההיסטוריה ומהמחויבות המוסרית כלפי הנופלים. מאות לוחמינו הגיבורים לא יהיו מגש הכסף שעליו תוקם בעזה ישות טרור מחודשת.
שי אלון הוא ראש המועצה המקומית בית אל
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
