מתחילת החודש אני מוצפת במבול של הודעות SMS ובמיילים שיווקיים על "מבצעים מטורפים שאסור לפספס!" ממוצרי חשמל לבית, עבור בגאדג'טים ועד לאקססוריז. הרשת מלאה בפרסומות לקראת חגי הקניות העולמיים של חודש נובמבר, שכבר הפכו למסורת: יום הרווקים הסיני, בלאק פריידי, סייבר מאנדיי. תחושת ה-FOMO, הפחד לפספס משהו מעניין או חשוב - מלווה אותנו מכל עבר.

קשה לעמוד מול מכבש הפרסומות שמעורר את יצר החמדה. הרב יובל שרלו היטיב לתאר זאת, כשהסביר שכלכלת ימינו נשענת על החמדה - של היצרנים, המבקשים להעשיר את ביתם, ושל הצרכנים, הנזקקים לתאווה לעוד כדי להניע את השוק. לדבריו, זהו הביטוי העמוק ביותר להבחנה בין התרבות בה אנו חיים היום לבין היסוד התורני הבסיסי עליו נצטווינו בהר סיני. "אלפי אנשים מתפרנסים מהעצמת החמדה בלב כל אחד מאתנו, באמצעות שכנוע מתמיד שצריך עוד ועוד. קשה לתאר את המערכת הכלכלית בלי הרצון לעוד".

וזה אכן עובד. הישראלים, כך נראה, לא אוהבים לפספס מבצעים. לפי נתוני חברת שב"א (שירותי בנק אוטומטיים), בנובמבר 2024 רכשו הישראלים באמצעות אשראי בלבד - סכום שיא של44.3  מיליארד שקלים, ממוצע יומי של1.47  מיליארד שקלים. לשם השוואה, בנובמבר 2023 עמד סך ההוצאות על 37.3 מיליארד שקלים בלבד.

אבל זהו רק קצה הקרחון. מאחורי כל קנייה מסתתרות גם עלויות סביבתיות אדירות: משלוחים מקצה אחד של העולם לקצה השני, כמויות אדירות של אריזות מיותרות, בזבוז משאבים וזיהום כתוצאה מייצור אינסופי של מוצרים שבמהרה יהפכו לפסולת. אז איך יוצאים מהסחרור? איך משנים את תרבות הצריכה ומכניסים לתוכה מידה של בחירה, איזון ומודעות?

היהדות מציעה מבט אחר על היחסים בין אדם לרכוש, וקובעת גבולות גזרה שמאפשרים לנו את הבחירה שבצריכה במקום שיעבוד לה, שמעניקים  ערך משמעותי גם כלכלית וגם חברתית. זה דורש קשב פנימי לרצונות ולצרכים שלנו: צניעות מצד אחד ואיכות חיים מהצד השני, ללא ניצול ופגיעה בדורות הבאים.

הבחנה זו שמציעה היהדות בא לידי ביטוי במספר רעיונות מהפכניים שנמצאים בתורה שלנו. מצוות השבת מלמדת אותנו לעצור לקחת מנוחה מקצב החיים והעבודה הקשה, ולא רק אנחנו אלא גם העבדים והבהמות שברשותנו; מצוות חברתיות כמו לקט, שכחה ופאה, שמיטה ויובל - מזכירות לנו לחלוק את השפע ;מצוות הביכורים וברכות הנהנין מזכירות שהשפע איננו שלנו, יש להעלות למקדש את הפרי הראשון וכן יש לברך על המזון לפני שנהנים ממנו; ואיסור "בל תשחית" מלמד לא להשחית בגדים, כלים או מזון, כדי לתת ערך וכבוד לדברים שבידינו.

ובבסיס כל אלה עומדת הקריאה הפשוטה והעמוקה: לשמח בחלקנו. וזו גבורה של ממש - להפסיק להסתכל החוצה, על מה שאין, ולהביט פנימה: מה באמת יעשה אותי מאושרת? עוד שמלה? עוד מוצר? או אולי דווקא תחושת ערך, חיבור, עשייה ותרומה לקהילה.

הדס ילינק היא רכזת קיימות ומרצה ליהדות וקיימות במכללה האקדמית הדתית לחינוך שאנן בחיפה