בן־גוריון, נגב, חזון, מציאות - כל אחת מהמילים האלו היא ביסודה ומהותה של הקרן הקיימת לישראל. כשהחזון של דוד בן־גוריון על הפרחת השממה והקמת יישובים פורחים בנגב הפך למציאות, הקרן הקיימת לישראל הייתה שם כשותפה מלאה. כחלק מהפרחת ארץ ישראל כולה והקמת התשתית לכינונה של מדינת ישראל, יישום החזון של הפיכת הנגב למקום של חיים וצמיחה היה חלק חשוב בפועלה של קק"ל, והוא כזה עד היום.
כשנתיים חלפו מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל - מלחמה שזעזעה את יסודות חיינו, וגם חשפה מחדש את עוצמתה של הרוח הישראלית. זוהי איננה רק מלחמה על גבולות המדינה, אלא בראש ובראשונה על משמעותה: מהי ציונות בעידן של מדינה חזקה, אך גם פצועה מבפנים. מלחמת התקומה חידדה את העובדה שהציונות איננה פרק סגור בהיסטוריה, אלא סיפור מתמשך של אחריות, שותפות ותקווה.
דוד בן־גוריון, שלאור חזונו אנו מתכנסים מדי שנה בשנה בשדה־בוקר, ראה בציונות תנועת הגשמה מתמדת: שילוב של חזון ועשייה יומיומית המחייבת עבודה, הגנה ובנייה מתמשכת של המפעל הלאומי. הוא האמין כי העתיד הציוני לא ימשיך להישען על מצוקה בגולה, אלא על כוח המשיכה של המדינה עצמה על סגולותיה; שמדינת ישראל תהיה הבחירה של יהודי העולם לא מתוך אילוץ, אלא מתוך שליחות. בעיניו, הציונות היא מהלך של התיישבות מתמדת, והנגב הוא הסמל וליבו של המהלך הזה.
הכי מעניין
חזונו של בן־גוריון בעניין הנגב היה רחב ועמוק. הוא ראה בו את מבחן הציונות כאתגר לאומי, ביטחוני, כלכלי, דמוגרפי, חינוכי וערכי על בסיס ההנחות הבאות: הנגב הוא אזור חיוני המגשר בין גבולות ירדן למצרים ומהווה חגורת ביטחון דרומית למדינה, יש בו משאבי טבע, אנרגיה מתחדשת ופתח ימי יחיד במפרץ אילת, הוא מאפשר פיזור אוכלוסין למניעת ריכוזים כבדים במישור החוף, וטמון בו אתגר לאומי שבו אפשר לבחון את עצמנו כעם יוצר, חוקר ומתחדש.
בן־גוריון חזה כבר אז את פיתוחה של חקלאות מדברית, את מחקרי המים והאנרגיה המתחדשת, ואת ההשקעה בטכנולוגיה שתאפשר חיים בלב השממה. בעיניו הפרחת המדבר לא הייתה רק מהלך כלכלי, אלא מעשה רוחני וביטוי לאמונה באדם וביכולתו לברוא חיים מתוך קושי. הוא הגדיר את יישוב הנגב כחלק ממימוש השליחות הציונית וכבסיס לקיומה של מדינת העם היהודי כמרכז של יצירה, מדע, חינוך ותיירות.
את כל פרטי החזון הזה של בן־גוריון מיישמת קק"ל בפועל מאז ועד היום והופכת למציאות בשטח. בכל אחד מן התחומים - התיישבות, חינוך, חקלאות, ביטחון וסביבה – קק"ל מובילה פרויקטים ייחודיים ושיתופי פעולה שבונים ומחזקים את הנגב ותושביו.
מלחמת התקומה המחישה כי ביסודה של הציונות עומד רעיון ההתיישבות. שוב נדרשנו להקים קהילות מהריסות, לשוב לאדמה, לשקם, לנטוע ולחדש. קק"ל הייתה שם - פועלת במהירות ובנחישות, לעיתים עוד לפני שהאבק שקע. קק"ל הובילה תוכנית שיקום בהיקף של כ־750 מיליון שקלים לטובת הנגב והצפון, מתוך אמונה שהשיקום הוא לא רק חובה מוסרית, אלא בסיס להמשך חוסנה של מדינת ישראל. סייענו לשיקום יישובי העוטף, חידשנו תשתיות, תמכנו בקהילות ונטענו מחדש את האמון באדם ובאדמה. זו לא רק פעולה תקציבית או לוגיסטית, זהו ביטוי לאותו יסוד ציוני שבן־גוריון האמין בו: אחריות, יוזמה, חלוציות ומוסר הבאים לידי ביטוי במעשים.
אך השיקום הפיזי הוא רק ההתחלה. האתגר האמיתי הוא להמשיך ולהצמיח התיישבות חיה ותוססת. היישובים בפריפריה ובגבולות המדינה חווים כיום עדנה מחודשת - חזרה לאדמה ולחיי קהילה. בקק"ל אנו רואים בכך את ליבו הפועם של המעשה הציוני: ביסוס קהילות, טיפוח מרחבי חיים, והשקעה בדור הצעיר שיבחר להישאר, לגדול וליצור כאן את עתידו.
קק"ל גם מובילה כיום פריצת דרך עולמית בתחום הייעור באזורי מדבר וחצי מדבר. הנגב, שבעבר נחשב סמל לשממה, הפך בזכות המחקר והניסיון של קק"ל למעבדה חיה לחדשנות סביבתית עולמית. מכל רחבי העולם באים ללמוד מאיתנו כיצד אפשר לשלב יער, מדבר וקהילה - כיצד אפשר לנטוע תקווה גם באדמה הדלה ביותר. זהו פרק חדש בחזון הציוני של בן־גוריון, פרק שבו ישראל לא רק מגשימה חלום לאומי אלא גם מעניקה השראה גלובלית.
דוד בן־גוריון בסיור בשדה־בוקר, 1959. | צילום: משה פרידן, לע"מ
בן־גוריון ראה בנגב לא רק את גבול ההתיישבות אלא גם את גבול התודעה. הוא האמין שכאשר עם מסוגל להפוך שממה לפריחה - הוא מוכיח את כוחה של רוחו. גם היום, בשלהי המלחמה שבעזרת השם תיגמר כבר, הנגב הוא המקום שבו מתגשם שוב חזונו - מרחב של אתגר, השראה ויצירה.
כשנעמוד השנה בשדה־בוקר ונביט סביבנו, נדע כי הציונות לא הסתיימה - היא פשוט מקבלת צורה חדשה. כל דור נדרש לפרש אותה מחדש ולהוסיף נדבך משלו. מלחמת התקומה הזכירה לנו שהציונות חיה כל עוד היא נעה, כל עוד יש מי שמאמין, נוטע, מחנך ובונה.
אני מאמינה בכל ליבי כי אם נמשיך לשלב בין חזונו של בן־גוריון לבין הרוח הישראלית של ימינו - רוח ההתיישבות, האחריות והערבות ההדדית - נוכל לא רק לשקם את מה שנפגע, אלא לבנות ולטפח התחדשות ציונית עמוקה, שורשית ובטוחה בעצמה. ציונות שמביטה דרומה ורואה בנגב עתיד מבטיח. קק"ל, הארגון הציוני הגדול והחשוב, ימשיך להיות הקטר שמוביל את הרכבת הזו ליעד.