אודה ואתוודה: אני מכור כבר חודשים ארוכים לסרטונים של שי גראוכר וחבריו. בשנתיים האחרונות הם עוברים בין משפחות שכולות, משפחות מפונים ומשפחות חטופים, מרעיפים עליהם מתנות רבות, חוגגים להם ימי הולדת, שרים איתם ונותנים להם חיבוק חם.

רק חלק מהמעשים מתועדים, ורק חלקם עולים לרשתות החברתיות. סרטונים אלה זוכים לצפיות מרובות. כל צפייה בחגיגות יום הולדת לאלמנה, בחלוקת מתנות ליתומים או בהפוגת שמחה למשפחות שנפגעו מהמלחמה עשתה לי טוב על הלב, כמו לרבים אחרים.

בשבועיים האחרונים נמתחה ביקורת על הסרטונים הללו, ונטען שזהו ניצול של מקבלי המתנות, ההפך ממתן בסתר, ושמטרתם היא האדרת הנותנים במקום חסד למקבלים.

ראשית, יש כל מיני דרכים להתפרסם, טובות ורעות, ואשריו של מי שבוחר להתפרסם דרך עשיית חסד. כן ירבו הבוחרים בדרך הזו.

שנית, ברור שהממון הרב שגראוכר רוכש בו את המתנות אינו כספו שלו: הוא צינור לתורמים רבים ובעלי אמצעים שגראוכר הוא שליחם. כל מי שעסק אי פעם בגיוס כספים יודע שפרסום השימוש בכספים הוא סוג של אישור לתורמים שכספם מנוצל היטב, והוא גם גורם להם לפתוח את כיסיהם שוב ושוב.

בכלל, לא חסרים מיזמים ותרומות שנושאות את שמו של התורם לעולמי עד - מפרוכת לבית כנסת ועד אגף בבית החולים. העסקה ברורה: אני אתן משהו לציבור, ושמי יתנוסס עליו לכבוד ולתפארת. במה שונה נתינה של אייפון לפדוי שבי בסרטון שמופץ לציבור? בסכום התרומה?

הייתי יכול להבין ביקורת על ארגון כמו "אחים לנשק", שאחרי 7 באוקטובר הפך את מסע התרומות שלו - שכלל את סמל הארגון על התרומות ומאמץ יחסי ציבור נרחב - לקמפיין הלבנה כדי לנסות להשכיח את הנזק שגרמו לחברה הישראלית בפירוק הצבא. אבל מה רוצים מגראוכר, יהודי אלמוני יחסית עד פרוץ המלחמה, שהפך למכונת חסד וה"רווח" היחיד שלו הוא שפרצופו מופיע בסרטונים?

אלה טיעונים רציונליים פשוטים. מכיוון שהסרטונים האלה מרגשים ומשמחים אותי אישית, אני מתקשה עוד יותר להבין את הביקורת. הילד שאביו נהרג במלחמה ונכנס לחנות צעצועים ענקית עם גראוכר, שאומר לו "בחר מה שאתה רוצה", שמח ומאושר. לא אכפת לו, ולכן גם לי, אם גראוכר מרוויח משהו מהסיפור. הוא רק מאושר שקיבל את האופניים החשמליים שחלם עליהם. איך זה יכול להפריע למישהו?

סיפר לי חבר, אח שכול: "גראוכר היה אצלנו בסוף ה'שבעה' ואמר לגיסתי ולילדים: 'כל מה שאתם צריכים - אני פה בשבילכם'. הוא לא צילם אותנו ולא כלום. אין לאנשים מושג כמה דבר כזה יכול להרים אותך מהמשבר".

יש איזו טהרנות בדרישה לעשות הכול בסתר. אני מרשה לעצמי להניח שרוב מוחלט מבין מבקריו של גראוכר לא התרימו בעצמם מיליונים וחילקו בסתר, אף שהיו יכולים לחתור לכך. הם לא העמידו חלופה מוסרית נעלה יותר, אלא רק הקלידו ביקורת על מי שקם ועשה.

הביקורת הזאת הזכירה לי את המאמרים בהארץ נגד חברי ארנון סגל שתרם כליה, משום שהצהיר שהוא תורם אותה רק ליהודי. כל מעקמי האף שזעקו "גזענות" לא חשבו כלל שהם יכולים לתרום את הכליה שלהם "דווקא" לערבי. הטכנולוגיה קיימת.

נאמר למי שמבקרים את גראוכר וחבריו: אם יהודי מוסיף אור, שמחה וחסד בעולם, תעשו חשבון - האם הביקורת שלכם תוסיף לטוב בעולם או שתפחית ממנו? עדיף לשמור את הביקורת לעצמכם ולחשוב למה זה מפריע לכם. ואם זה עדיין ממשיך משום מה להציק, אפשר פשוט לגלול הלאה ולא לעשות לייק.