למרות פסיקתו החד־משמעית של בג"ץ המתירה לנשים לגשת למבחני הרבנות הראשית, הגישו הרבנים הראשיים בתחילת השבוע בקשה לדיון נוסף ולעיכוב ביצוע פסק הדין, והציעו שנשים ייבחנו רק בהלכות שבת ובהלכות נידה. בכך הם התעלמו מהמציאות בשטח: הציבור, נשים וגברים כאחד, "מצביע ברגליים" ופונה למורות הלכה להדרכה הלכתית בשאלות רבות ובכל התחומים.

הרבנית, מי צריך לקרוע לי את החולצה בלוויה? מותר לי להתקלח לפני כן? ומה אני צריכה לנעול בלוויה? שאלות כאלה ואחרות על אבלות מגיעות אליי תדיר בוואטסאפ. ברגעים קשים ומטלטלים עולות שאלות רבות, ובנוסף לתמיכה הרגשית בני המשפחה רוצים לדעת מה עליהם לעשות מבחינה הלכתית לפני או אחרי הלוויה.

מתחילת המלחמה השאלות גם נעשו קשות וטראומטיות יותר, ואני עושה כמיטב יכולתי לענות עליהן וגם ללוות את השואל או את השואלת ברגע הקשה הזה.

את התשובות לא אכתוב פה, למרות שלמדתי דיני אבלות בלימודי ההלכה שלי ב"כולל דעה". אני עונה לשאלות אלה ואחרות, ואף סייעתי לחברה קדישא לקרוע את חולצתה של בת משפחתי בלוויה, משום שלא רצתה שאחד הגברים שם יעשה זאת.

בניגוד למתווה המוצע בבקשת הרבנות הראשית, כבר למדתי ונבחנתי בתוך הכולל בדיני אבלות ובענייני נידה, כשרות, שבת, קידושין וברכות.

חשוב להדגיש שנשים יושבות ולומדות הלכה זה שנים רבות, והן משוועות להיבחן באופן רשמי כמו שעושים הגברים, באותה רמה בדיוק. הן לא מבקשות הקלות ולא מבקשות הסמכה רשמית, רק את הזכות להיבחן במבחן רשמי של מדינת ישראל ולקבל על כך אישור.

למבחני הרבנות יש השלכות רחבות מעבר להיבט התורני והלימודי, שכן גבר שנבחן בהם מקבל לאחר מכן אפשרויות תעסוקה ושכר שאינן פתוחות כיום בפני הנשים. ההשכלה התורנית הזאת מקבילה לתואר אקדמי לענייני ותק, דרגה ושכר, והיא מעניקה לו את היכולת להתמודד על משרות ממשלתיות רשמיות של מדינת ישראל, הודות לעובדה שהוא מחזיק בתעודה שמעידה על הידע התורני שלו. נשים, כאמור, לא יכולות לעשות זאת, וכעת הן מבקשות להיבחן בין היתר כדי לקבל גם את הזכויות הטכניות הללו.

בחירתה של מדינת ישראל לקשור את תעודת ההשכלה התורנית לאפשרויות תעסוקה ושכר משאירה את הנשים מחוץ למשחק. השופט נעם סולברג וחבריו קבעו בהחלטתם שהמדינה לא יכולה לאפשר אפליה בוטה כזו של נשים ביחס למבחני הלכה.

בבקשה שהוגשה השבוע לבג"ץ כתבו הרבנים הראשיים שיש הבדל בין גברים ונשים, ושאין מניעה שנשים ילמדו - אך רק נושאים מסוימים הנוגעים לחיי היומיום, דוגמת שבת ונידה.

בתור מנהלת כולל שנשים לומדות בו את כל הנושאים ההלכתיים שנמצאים במבחני הרבנות, אין לדעתי נושאים שלא נוגעים לחיי היומיום של כולנו. אני ובוגרות "כולל דעה" האחרות נשאלות על כשרות, על אבלות ואף על חופה וקידושין. ההלכה היא עולם מלא, וכדי להיות עובדי השם צריך לאפשר לנשים ללמוד את כלל הנושאים ואף להשיב בהלכה לאחר שנים של עמל ובחינות בחומר.

העתירה שהוגשה לבג"ץ לא ביקשה הסמכת נשים לרבנות או הענקת תואר מסוים לניגשות למבחנים. העתירה ביקשה רק לאפשר לנשים לשבת ולהיבחן במבחן, לבדוק את יכולותיהן.

גברים רבים שנרשמו למבחן הקרוב – שלא מתקיים בינתיים – מרגישים תסכול רב על שישבו ולמדו, ולא ניתנת להם האפשרות להיבחן. התסכול הזה הוא מנת חלקן של נשים לומדות הלכה במשך יותר מ־15 שנה, וגם להן לא ניתנה הזכות להיבחן.

פִּתחו את הדלתות הנעולות, וכך יוכלו גברים ונשים להוכיח את הידע ההלכתי שלהם באותו המבחן בדיוק.

הרבנית חמוטל שובל היא מנהלת "כולל דעה" במדרשת או"ת לינדנבאום מבית אור תורה סטון