עבודת הוועדה לבחינת מעמדה של תחנת גלי צה"ל, שזכיתי להשתתף בה, הסתיימה השבוע ביום שלישי בבוקר. ישבנו אחר כבוד בלשכתו של שר הביטחון ישראל כ"ץ, והגשנו לו את הדו"ח שעמלנו עליו רבות בשלושת החודשים האחרונים.

המלצות הוועדה, שזכו להד בכל כלי התקשורת, כללו שתי חלופות. הראשונה היא לבטל לחלוטין את העיסוק באקטואליה בואכה פוליטיקה בתחנה הצבאית, והשנייה היא סגירת התחנה הצבאית. את הפלפול על המלצות הוועדה כדאי לקיים, אבל הפעם בחרתי להציץ במה שנעשה מאחורי הקלעים.

קולות זועקי הדמוקרטיה וסותמי הפיות סימנו את הוועדה עוד מרגע לידתה. מה לא הוטח בנו, בכתב ובעל פה, על הבמה ומאחורי הקלעים: ועדה פוליטית, תפורה, שופרות, סותמת פיות ואנטי־דמוקרטיה. נו שוין, עם הנצח לא מפחד מכמה עלבונות. הוועדה הזו - אם תבחרו להאמין לי, אף שאיני אובייקטיבית - הייתה מקצועית, מעמיקה, רצינית ונטולת פניות. גם מי שנכנס עם דעה הניח אותה בצד והקשיב לדברים שהוצגו בפנינו, לעיתים בעוינות, תוך בחינה מעמיקה שלהם.

והרי החדשות: בעשור האחרון הוקמו לא פחות משלוש ועדות לבחינת המעמד של גל"צ, וזו הייתה הרביעית. שרי ביטחון ממגוון מפלגות יזמו את הקמת הוועדות, כולל אביגדור ליברמן, בני גנץ וישראל כ"ץ. כולם ביקשו לקבל מפת דרכים שתסביר כיצד נפטרים מהאנומליה הזו של צבא שעוסק באקטואליה ופוליטיקה - נושאים מעוררי מחלוקת מטבעם, שסותרים את עיקרון צבא העם הממלכתי והמאחד שצה"ל מייצג.

הוועדה שלנו קיבלה מנדט של חמישים ימי עבודה. גם זה היה תירוץ בקרב אנשי היועמ"שית גלי בהרב־מיארה והמזדעקים השונים כאילו הכול היה תפור מראש. אולם לא רק שהוועדה ביקשה הארכה כדי להשלים את עבודתה, שהגיעה כמעט לתשעים ימים, אלא שבפועל היא התכנסה כמעט פי חמישה מכמות הפעמים שישבה הוועדה שקדמה לה. לא תאמינו, אבל היינו גם הוועדה הראשונה שביקשה להקשיב לציבור. כן, לכם. הוצאנו קול קורא, וביקשנו את התייחסות הציבור.

מעל 5,000 פניות הגיעו בתגובה לקול הקורא הזה. רובן, אגב, תמכו בסגירת התחנה. אם ננקה את רוב הפניות שהיו חלק מקמפיינים מימין ומשמאל, בכל זאת התקבלו מאות פניות עצמאיות, רציניות, מנומקות ובעלות משקל.

הנה טיפ לאקטיביסטים ולציבור בכלל: כדאי לשים לב לוועדות ציבוריות. הן אפיק השפעה חשוב - הן בידי יחידים, הן בידי ארגוני חברה אזרחית. זה כלי שבדרך כלל נעלם לנו, הציבור הלאומי, מהעין. ממקום מושבי הצנוע בוועדה להקמת המשמר הלאומי וגם בוועדה הנוכחית אני יכולה לגלות לכם סוד: מי שיושבים בוועדה אינם יודעי כול. בדרך כלל הם גם לא יבואו עם דעה מגובשת ונעולה מראש, וירצו ללמוד ולהקשיב.

"זו לא סוגיה של חיסכון בתקציב", אמר בזמנו הרמטכ"ל אביב כוכבי, "גל"צ לא צריכה להיות חלק מצה"ל. זה לא נכון, על גבול לא ערכי". זו אכן לא סוגיה של תקציב. עובדה מעניינת שהתחוורה לי כבר בתחילת הדרך היא שרוב תקציבה של התחנה הצבאית מגיע בכלל מחסויות שהיא משדרת. מובן שיש גם תקציב שמגיע ממשלם המיסים, אולם הוא אינו חלק הארי.

הבעיה אכן אינה תקציבית, אלא ערכית ועקרונית. לשמחתנו גילינו שמפקד התחנה הנוכחי, טל לב־רם, הוביל שינוי בהפחתת שידורי האקטואליה. אולם עדיין רוב שעות השיא של התחנה (כ־57 אחוזים) עוסקות באקטואליה ובפוליטיקה, וכל זה מבלי להיכנס לתוכניות שמוגדרות "צבא וביטחון" - שגם הן נושאות אופי פוליטי בשעות של מגישים מסוימים.

היועמ"שית, בשליחות שני המשנים שלה, גיל לימון ואביטל סומפולינסקי, פרסמה השבוע מכתב שנועד לעצור את המלצות הוועדה בעילה של קשיים משפטיים ופגיעה בחופש הביטוי. זוהי התערבות יתר משפטית בתהליך מקצועי שקיבל ייעוץ משפטי צמוד, לפי הספר ממש, בידי יועצת משפטית חרוצה, עניינית ומקצועית מטעם הייעוץ המשפטי למערכת הביטחון.

ואם בצמד סומפולינסקי ולימון עסקינן, אז הנה משהו שלא קיבל הד ציבורי: פחות מחודש לאחר תחילת עבודתה של הוועדה שיגרו השניים מכתב ובו דרשו כי "הוועדה לא תגיש את המלצותיה עד להשלמת הבחינה של הדברים וגיבוש עמדתנו המשפטית לגביהם". במילים פשוטות: אנחנו נקבע, ולא השר.

ההמלצות, כאמור, הוגשו כסדרן לשר. אני סולדת מהמונח "דיפ סטייט", כי יש אנשים כל כך מצוינים בשירות המדינה, אבל מה שראו עיניי בניצוחה של היועצת המשפטית לממשלה לא ניתן להגדרה אחרת. לאורך כל עבודת הוועדה חיפשו המשנים של בהרב־מיארה ניגודי עניינים אצל חברי הוועדה, בניסיון לפסול אותם. הם הגיעו עד לרמת פשפוש בטוויטר ובמאמרי דעה עתיקים שלהם.

לדידם, אדם שהביע את דעתו פסול מלשבת בוועדה ציבורית ולבחון סוגיות מורכבות. למה? כי הם החליטו. חופש הביטוי שמור לדעות ולאנשים מסוימים. אגב, אם כבר לפשפש בעבר, כדאי לזכור שדינה זילבר, כשהייתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אסרה על שר הביטחון והרמטכ"ל להתערב בתוכן השידורים בגל"צ. השניים לא ביקשו לסתום פיות, אלא לברר איך ייתכן שהתחנה הצבאית שידרה תוכנית מפרגנת על המשורר מחמוד דרוויש. ברגע שסיימה זילבר את תפקידה הציבורי, קפצה חיש מהר לעמדת המיקרופון הצה"לי וקיבלה תוכנית שבועית - באישור משרד המשפטים, כמובן. יד רוחצת יד.

אבל עזבו. זו הייתה ועדה רצינית. היא כללה אנשים רציניים כמו מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, דוקטור לכלכלה שכיהנה שנים ברשות השנייה, משנה למנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, פצוע צה"ל שהביא את קול הלוחמים והפצועים, וגם אותי הקטנה, בעלת ניסיון רב־שנים בתחום התקשורת והדיגיטל.

הניסיון להטיל דופי בחברי הוועדה איננו רק לא ענייני, אלא נמוך ומביך. הוועדה למדה את מנעד הסוגיות לעומק, שמעה את קולות הציבור ומכוני המחקר, ביצעה עשרות ראיונות, ואף סיירה באולפן גלי צה"ל עצמו. החלטנו לנסח את ההמלצות פה אחד, ללא דעת מיעוט, ולכן יצא עשן לבן בדיונים על החלופות ומורכבותן. האם המלצותינו יתקבלו? אינני יודעת. ועדות קודמות שהמליצו על שינוי במעמדה של התחנה נקברו בארכיונים. ועדיין, זו עוד לבנה בחומה לתיקון המעוות.

שרה העצני־כהן, חברת הוועדה לבחינת מעמדה של תחנת גלי צה"ל, היא יושבת ראש תנועת "ישראל שלי"

הנה טיפ לאקטיביסטים ולציבור בכלל: כדאי לשים לב לוועדות ציבוריות. הן אפיק השפעה חשוב - הן בידי יחידים, הן בידי ארגוני חברה אזרחית. זה כלי שבדרך כלל נעלם לנו, הציבור הלאומי, מהעין

אולפני גל"צ ביפוצילום: אבישג שאר ישוב

שופט העליון יצחק עמית בוועדת הבחירות המרכזית, בבחירות 2022צילום: אורן בן חקון