תחנת הרדיו גלי צה"ל נוסדה לפני יותר מ־75 שנה. לפחות במחצית מהזמן הזה היו קריאות לסגור אותה, אגב לא רק מימין. שורש כל הקריאות הללו הוא העיסוק שלה באקטואליה, החל משנות השבעים ואילך. איש לא היה בא אליה בטענות לו הייתה מתרכזת בשידורים מהשטח על יחידות קרביות או מקדישה תוכניות רבות ללימוד היסטוריה צבאית. לכל היותר היא הייתה נופלת קורבן לקיצוצים תקציביים ענייניים.

למען הסר ספק, דווקא מבקר תקשורת ותיק וממורמר כמוני לא דרש מעולם לסגור אותה. למה? מפני שסגירת כלי תקשורת על ידי השלטונות אינה אירוע אסתטי. גם עובדים חפים מפשע מאבדים את מקור פרנסתם. וחוץ מזה, יש לי חיבה מיוחדת לארבע אחר הצהריים ולפינה המחכימה של אבשלום קור. לכן לא התמלאתי אושר כשהוועדה המייעצת לבחינת פעילות גלי צה"ל המליצה למעשה לסגור את התחנה. לעניות דעתי, לעם ישראל יש כעת די והותר קטטות פנימיות, לא כדאי להוסיף להן את הקטטה של גל"ץ, שקרוב לוודאי גם תסתיים בלא כלום. גל"ץ תמשיך לשדר עוד שנים במתכונתה הנוכחית. אז בשביל מה לריב?      

ובכל זאת, ולו רק למען הפרוטוקול, לא נעבור כאן לסדר היום על חוות הדעת שלשכת היועמ"שית  מיהרה להנפיק בעקבות דו"ח הוועדה הנ"ל. מחברי המסמך מזכירים שגל"ץ היא "אחת משתי תחנות הרדיו הציבוריות המרכזיות בישראל, העוסקות בשידורי חדשות ואקטואליה בפריסה ארצית", וקובעים שלפיכך "נדרשת הקפדה מיוחדת לעיסוק בנושא, על מנת למנוע התערבות פוליטית פסולה בחופש הביטוי".

סליחה, אך על כך בעיקר יצא הקצף הרב־שנתי נגד גל"ץ: מדוע יש בארץ רק שתי תחנות רדיו שמשדרות חדשות בפריסה ארצית, שתיהן בבעלות המדינה, ואיך קרה שהן עושות זאת רוב הזמן באופן דומה להפליא? ציבור מאזינים רחב משתוקק לגיוון, לחופש ביטוי ממשי, אבל שומע את אותה מנגינה דעתנית כשהוא מזפזפ בין שתי התחנות. מדינת ישראל לא אישרה מעולם להקים פה עוד תחנה שתשדר חדשות בפריסה ארצית (אם נתעלם רגע, במחילה, מהרדיו הפרטי של ש"ס, קול ברמה). גלי האתר נשלטים גם היום בידי שמונה תחנות כלל־ארציות של תאגיד השידור הציבורי ושתיים של גל"ץ. זה הגיוני? האם לא הגיעה השעה לפנות קצת את האוויר לתחנות רדיו מסוג אחר?