שלושה אירועים המחישו השבוע עד כמה ישראל יצאה משווי משקל ואיבדה כל שיקול דעת. זו אינה בעיה של הימין מול השמאל, אלא הבעיה של הבייס. זאת גם בעיה של מדינה שסדר היום השבטי בה קודם לסדר היום הלאומי, והמחשבה הפופוליסטית גוברת על המחשבה העניינית. יש כאן מערכת שלטונית שאינה מחויבת לאמת המורכבת ולטוב הכללי, אלא לצורך של בעלי שררה להתחנף לקהל שהם תלויים בו.

האירוע הראשון הוא דברי ח"כ אמיר אוחנה. יו"ר הכנסת הוא אדם נבון ומרשים, ובמשך שנים רבות הוא נאבק בהגמוניה של בית המשפט העליון באופן אחראי ומכובד. גם כשהביע דעות שנחשבו בעבר קיצוניות, הוא עשה זאת באופן מנומק, רציני ותרבותי.

אבל ביום שני הוא בחר לעשות מעשה שלא ייעשה. ח"כ אוחנה חילל את מעמד הפתיחה של מושב החורף כשהחליט לפגוע מהבימה הכלל־ישראלית במעמדו של ראש הרשות השופטת. הוא המחיש עד כמה הפוליטיקאים שלנו מנותקים מעם שזה עתה עמד בגבורה בשנתיים של מלחמה.

מדוע עשה זאת יו"ר הכנסת? לא מפני שהוא אדם קיצוני, אלא כי עתידו תלוי בכמה אלפי קיצונים, ומשום שהפוליטיקה של הבייס חשובה היום למרבית נבחרי הציבור שלנו יותר מכול. במקום לנהל ויכוח אמיתי וראוי עם נשיא העליון יצחק עמית, שגם לכותב שורות אלה יש ביקורת נוקבת עליו, אוחנה בחר לנצל לרעה בימה ורגע ממלכתיים ופעל באופן בלתי ממלכתי בעליל.

המקרה השני היה אירוע חבקין. ביום רביעי הופיע במפתיע בבית המשפט המחוזי בירושלים סנ"צ צחי חבקין. קצין המשטרה לשעבר, בעבר חוקר בכיר בתיקי האלפים, העיד שבחקירותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נעשו מעשים בלתי תקינים בעליל.

העוקבים אחר המשפט השערורייתי בתולדות המדינה לא שמעו חידוש רב בדברי העד. אבל כעת ניתן תיקוף לחששותינו מפי הגבורה עצמה. ההתייחסות של חבקין לתרגיל החקירה שנעשה לניר חפץ ולמקורבת שלו, לאופן החקירה של אילן ישועה ולעניינים אחרים הוכיחה סופית שתיקי נתניהו מזוהמים.

אבל מה זיהם את התיקים הללו? מה גרם לשי ניצן, לרוני אלשיך ולחבריהם לעשות פעולות בלתי סבירות כל כך בעניין רגיש כל כך? החנופה לבייס, הצורך לשאת חן בעיני התקשורת ששונאת את נתניהו ובעיני האליטות שרודפות אותו. בבסיס מעשיהם עמדה הנחישות לצוד את ראש הממשלה באמצעים בלתי לגיטימיים בעליל, משום שהוא נתפס כבלתי לגיטימי.

העניין השלישי היה אירוע הריבונות. גם הקוראים שמצדדים בהחלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון וגם אנשי ארץ ישראל השלמה מודעים לקיומו של שאר העולם, ויודעים שמצבה של ישראל שם בכי רע. הם מבינים שהאדם היחיד שמציל כרגע את ישראל בעולם הוא דונלד טראמפ. הם גם יודעים שהנשיא שזה עתה תקף באיראן, החזיר את החטופים החיים ומילא את הימ"חים הריקים ביקש מאיתנו לא לספח כעת את יו"ש.

לכן גם אנשי הימין האמוני האחראי וגם אנשי הימין החילוני האחראי אמורים להבין את שנתניהו מבין: לא עכשיו. אסור להתגרות דווקא עכשיו, ברגע הרגיש הזה, במעצמת־על שבלעדיה לא נעמוד מול אויבינו. אל לנו להיות כפויי טובה ואל לנו לנקר עיניים. חובה לנשום עמוק ולהמתין לרגע הנכון.

אבל דווקא בזמן שסגן הנשיא ג'יי־די ואנס היה בירושלים, הפופוליסטים בעיר החליטו לירוק בפניה של וושינגטון. הם עשו מעשה שאין בו תבונה מדינית, ושלא יחזק את ההתיישבות ביהודה ושומרון אלא יסכן אותה. למה? ככה. כי ב־2025 כמעט כולם כאן לא חיים מול המציאות, אלא מול הבייס.

טבח 7 באוקטובר ומה שהתחולל אחריו היו אמורים ללמד אותנו לקח. הפופוליזם של העשור האחרון המיט עלינו אסון. כעת, כאשר יש סיכוי שאכן עמדנו באתגר וסיימנו את המלחמה בהצלחה, אסור לנו בשום פנים ואופן לשכוח את הלקח הזה.

הבעיה אינה ימין או שמאל. האיום הפנימי האמיתי הנשקף לישראל הוא פופוליזם מופקר וחסר אחריות, אשר שוב ושוב מסכן הכול. די, מספיק. הגיע הזמן לחזור לענייניות ציונית ואחדות לאומית.