לפעמים צריך להתחיל מהשורה התחתונה: בנימין נתניהו נהג בתבונה כשהסכים לתוכנית טראמפ להפסקת המלחמה. טובתה של מדינת ישראל הצריכה הסכמה כזאת גם אם התוכנית תישאר בסוף מסמך ארכיוני בלבד, בגלל חמאס.

לגופה של התוכנית, ובהשראת הקולינריה של חגי תשרי, אפשר לומר שהיא מלאה שטויות כרימון. אין שמץ סיכוי להגשמת רוב סעיפיה - אלה מהם שמדברים על פירוז, ואלה שמבטיחים להפוך את עזה לחבל ארץ משגשג, כמעט אמרנו סינגפור. שוב סינגפור. האנשים הרעים בעזה לעולם לא יתפרקו מרצונם מנשקם, ולא יוותרו בפועל על שלטונם.

סעיף 13 בתוכנית קובע ש"כל התשתיות הצבאיות, הטרור וההתקפיות, כולל מנהרות ומתקני ייצור נשק, יושמדו". סליחה, מי בדיוק ישמיד אותם אם לא צה"ל? איך ישמיד? מישהו כאן מאמין שלכוח בינלאומי כלשהו תהיה מוטיבציה מבצעית גדולה יותר משל כוחותינו? ועל סמך מה? יוניפי"ל הפריע לחיזבאללה להתחמש? הרשות הפלסטינית טיפלה בחמאס בלי בג"ץ ובלי בצלם אחרי אוסלו וההתנתקות? מצרים מנעה הברחות נשק לרצועה או העלימה מהן עין בשיטתיות?

מצד שני, אם נתעלם מהשטויות, תוכנית טראמפ מבטאת את שלוש המשאלות הבסיסיות של ישראל: שחרור החטופים, פרימטר ופילדלפי. לפי המשנה שבעל פה שהציג הנשיא הנרקיסיסט באירוע ההשקה בבית הלבן, צה"ל ייהנה מחופש פעולה מבצעי בשאר רחבי הרצועה כל עוד עזה לא הופכת לסינגפור. כאמור לעיל, אין סיכוי שתהפוך. סביר יותר להניח שפיקוד הדרום ייאלץ לטפל בה כפי שפיקוד הצפון ממשיך לטפל בלבנון מאז סיום המלחמה העצימה שם: בחריצות ובנחישות.

אגב, אפילו סעיף 12, סעיף אנטי-טרנספר לכאורה ("איש לא יאולץ לעזוב"), דווקא מעודד את ההגירה. כתוב בו ש"המעוניינים לעזוב יהיו חופשיים לעשות זאת". בהמשך אכן צוין שהם יהיו חופשיים גם לחזור, אבל כמי שהתארח השבוע בעזה (וכותב על כך בהרחבה באגף אחר בעיתון), יורשה לי להעריך כי אלה שיעזבו לא יחזרו. עזה היא מצבור אדירים של עיי חורבות. ברוב חלקי הרצועה אי אפשר לגור. אין לאן לחזור.

קטר מדינה מורכבת, נאנח נתניהו לפני כמה חודשים. גם ההסכם שנוסח בחסותה מורכב. סעיף שחרור המחבלים בו איום ונורא. אבל כשמשקללים את החסרונות עם היתרונות, ובעיקר עם האילוצים מבית ומחוץ, הוא בכל זאת טוב ליהודים. צה"ל מסוגל להשלים את כיבוש כל עזה ומיטוט חמאס, אך ממשלת ישראל מתקשה להדוף את ההתנגדות הבינלאומית לכך. העולם כולו נגדה, חוץ מטראמפ, ויקטור אורבן וחאבייר מיליי. ניצחון מוחלט נמצא מעבר למנעד יכולותיה בשלב הזה של המערכה, ובינתיים היא מרוויחה הסכמה כלל-עולמית עם התנהלותה. כדאי לה לקחת הפסקה, ולאפשר גם לצבא לנשום.

טראמפ יקבל פרס נובל, אולי, מדינת היהודים תקבל פסק זמן להתארגנות לאומית מחדש. כבר עכשיו מתארגנות בה בחירות. בחורף או באביב עם ישראל יחליט מה עושים הלאה ועם מי בדיוק.