לא כל כך פשוט להחרים את ישראל. למעשה, מגוחך לנסות. אנחנו מאכילים, משקים, מרפאים ומגינים על העולם כולו, בחוסר מידתיות מוחלט לגודלנו.

אנחנו נמצאים בטכנולוגיית "ענן", במעבדי מחשב, בתשתיות רשת ובמאות מיליוני כלי רכב עם טכנולוגיית מובילאיי. אנחנו רמת הטיפול המקובלת בכל בית חולים מערבי, בדימות, בשתלים, בטיפולים, בטכנולוגיות ניתוח. התחבושת האישית שמצילה פצועים במקרי חירום בכל העולם? המציא אותה חובש ישראלי, והוא מייצא אותה במיליוני דולרים. נאט"ו היא לקוח שלו.

בזמן ש"המעצמות" עסוקות בקריאות שבר על בצורת ומשבר האקלים ומודדות פליטות פחמן בכפייתיות, בישראל מושכים מים מהאוויר, מייצרים אנרגיה מהרצפה, הופכים מי שופכין למי השקיה והופכים את ההשקיה ליעילה, חסכונית ואוטומטית – רק כדי שנוכל להספיק לראות משחק של מכבי עם החבר'ה. מדינות שרוצות לפתור את המחסור בדו־תחמוצת המימן מעדיפות את טכנולוגיית ההתפלה הישראלית, כי היא יעילה יותר בפער גדול. חברות ישראליות מוכרות טכנולוגיות תיעוש חקלאות ליותר ממאה מדינות בעולם.

קיפאון הוא המצב הכי מפחיד בכלכלה. יוזמה וחדשנות הן החיסון נגדו. התעשייה הפיזית שלנו מקרטעת בכל תחום אפשרי, כי הרגולציה כאן חונקת ברמות שמדינות עולם שלישי מסתכלות עלינו בהתנשאות. אבל היכן שהרגולציה לא מצליחה להפריע, בכל הקשור להתמודדות עם בעיות מורכבות, אין לנו מתחרים. יזמות מהסוג שאוכלים בישראל לארוחת בוקר נדירה להחריד בגרמניה המקובעת, בצרפת הכורעת תחת נטל הקומוניזם ההסתדרותי ובדנמרק הבוקית. אנחנו רגילים לזה. זה חלק אינטגרלי כל כך בחוויה הישראלית, ואנחנו פשוט לא מבינים עד כמה זה מיוחד.

היצרנים בעולם, אלה שיש להם שורה תחתונה ואחריות, מבינים את זה הרבה יותר משאתם חושבים. כבר עשרים שנה הם מנסים לעודד "יזמות" מקומית אצלם. הם לא מתקרבים אפילו לרמתנו. בתוכנית המחקר והפיתוח הכלל־אירופית, ישראל מקבלת באופן עקבי מענקים גדולים כמעט פי שניים מההשקעה שלה. זאת תוכנית מענקים מבוזרת, שמעניקה מימון לשיתופי פעולה חוצי גבולות שנבחנים לפי אמות מידה תחרותיות עם רף כניסה גבוה למדינות עמיתות, ובכל זאת ישראל "עושה עליה קופה" בכל פעם מחדש.

זאת לא הנחה שמישהו עושה לנו. הכללים נכתבים במוצהר בניסיון למנוע בדיוק את זה. הבירוקרטיה האירופית בלתי נסבלת עד כדי כך, שבהינתן הזלזול המובנה שלנו במילוי טפסים לא היינו מצליחים לרמות גם אם היינו מנסים. אנחנו פשוט הכי טובים, בסדרי גודל, בלחשוב.

שיהיה ברור: האירופים, בניגוד אלינו, מרמים מהמקפצה. זוכרים את הסלון האווירי בצרפת, שבו הוסתרה התצוגה של התעשייה האווירית? צרפת מתקשה לעמוד בתחרות, אז כמו כל בריון פרוגרסיבי היא שינתה את הכללים.

במקביל, באירופה נפל האסימון שמבחינת רוסיה, אוקראינה היא רק מתאבן. גרמניה הזמינה כבר לפני שנתיים מערכות יירוט מסוג "חץ" במיליארדי דולרים. אני מנחשת שכאשר מערכות "אור איתן" ישווקו לעולם, הן יהיו אהודות מאוד במדינות שכטב"מים רוסיים חוצים את שמיהן "בטעות".

ענף הייצוא העיקרי של ישראל הוא לא הייטק, אלא רעיונות, כאלה שאף אחד לא יכול להעלות בדעתו. גם את מה שכולם עושים אנחנו עושים מוצלח ויעיל יותר. כולם חוץ מאיתנו יודעים את זה. הם אפילו מרשים לעצמם להטיל עלינו אמברגו לפעמים, כי הם יודעים שאנחנו לא מחזירים. אבל באימת בידוד לא ברורה, אנחנו מתעקשים לשכוח שכוח־העל הישראלי הוא מציאת פתרונות לבעיות לא פתירות. ככה המצאנו את הפתיתים, למי ששכח - פשוט היה חסר לנו אורז.

כן, אנחנו משולבים בכלכלה העולמית ותלויים בה מבחירה. זה יעיל יותר כלכלית. אנחנו אנשים ידידותיים שאוהבים לעזור, אבל מי שעושים איתנו עסקים מבינים שזה עדיף גם להם. אם הם יבטלו את הסכמי הסחר איתנו, זה יעלה להם יותר לקנות מאיתנו את אותם המוצרים. אם העולם יפסיק לעשות איתנו עסקים, נמצא פתרון לרוב הבעיות מהר משאנחנו משערים - ועם הרבה יותר קיטורים, האשמות וקריאות געוולד משצריך.

אנחנו יודעים להפוך אוויר וביוב למים, ולגדל מזון בלי קרקע. אולי לא יהיה לנו אייפון 18 מוקדם משהוא מגיע לבריסל, אבל אם נהיה מבודדים לאף אחד לא יהיה אייפון 18. למה? כי יהיה איזה צ'ופצ'יק שבלעדיו המכשיר לא יעבוד, ובכל העולם רק שלושה אנשים ידעו איך להרכיב אותו – וכולם ישראלים.