היום (ב') יהיה רגע מכריע בסאגה שהחלה ב-7 באוקטובר, עם הטבח הברברי של חמאס, שהחל את המלחמה שמחתוללת מזה כמעט שנתיים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי להיפגש בבית הלבן עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בפעם הרביעית - מספר חסר תקדים. הנשיא האמריקני תיאר את המפגש הזה בנימה דרמטית, כשהוא מציג את עזה כשדה הקרב המרכזי שבו תיבחן האסטרטגיה שלו לשלום עולמי. טראמפ מתעקש שעזה היא החזית המכרעת ביותר שבה יש לכבות את הלהבות. ואכן, זה לא רק סכסוך מקומי - זהו עימות על קו המפריד בין האסלאם למערב.
עוד כתבות בנושא
המילה השולטת בכוריאוגרפיה הדיפלומטית היא "כבוד". היא מופיעה ב-21 הנקודות שגובשו על ידי השליח המיוחד של ארה"ב למזרח התיכון סטיב ויטקוף וראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, בדיון עם נתניהו, השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר ונציגים ערבים מתונים.
הכי מעניין
נתניהו עצמו דיבר על הבנות אפשריות עם סוריה ולבנון, מחוות של רצון טוב כלפי אינדונזיה וחיזוק הסכמי אברהם. כבוד, כאן, פירושו דחייה של טקטיקות סחיטה - כמו הטחת האשמה שקרית של "רצח עם" על ישראל כדי לכפות הפסקת אש.
עוד כתבות בנושא
אך אף תוכנית לא יכולה להתעלם מהסכנה הטמונה בכך שמדינה פלסטינית עלולה להפוך, במילותיו של נתניהו, ל"מדינת טרור בגבולות ישראל". ההצעה האמריקנית מכירה בכך, תוך שהיא מציעה ש"כבוד" לפלסטינים יכול להיות אפשרי - אם, ורק אם, הם יתנערו מהטרור ומהשנאה המגולמת בחמאס.
לראשונה, החזון המוצג אינו מדבר על הוצאת הפלסטינים מעזה, אלא על דרישה לשינוי מבפנים. ובכל זאת, הנושא הדחוף ביותר הוא החטופים. נתניהו, ברגע אישי עמוק, קרא את שמותיהם אחד אחד בנאום העצרת הכללית של האו"ם ביום שישי. רמקולים בצד הישראלי של הגבול עם עזה נשאו את הבטחתו לרצועה: כולם חייבים לחזור, החיים והמתים. זהו הבסיס של כל עסקה, מתעקש טראמפ.
עוד כתבות בנושא
ארצות הברית מבקשת לערב מתווכות – ביניהן קטאר ומצרים – אותן יש לדחוף לזנוח את עמימותן ולהפעיל לחץ על חמאס. אפילו ארדואן נשיא טורקיה נגרר לתוך המשוואה, עוין ככל שיהיה לישראל. ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות מתבקשות לקדם נורמליזציה, צעד שעלול להפוך עשרות שנים של מלחמת דת, שמציגה את ישראל כאשמה על עצם קיומה.
אבל כאן טמון הפרדוקס: חמאס חייב לוותר על השלטון, לאפשר למנהיגיו לעזוב או "להמיר את דתם מבחינה תרבותית" - אבסורד על פניו. "דה-רדיקליזציה" אינה תופעה המתרחשת בן-לילה.
עוד כתבות בנושא
ישראל מתבקשת ללכת על חבל דק, להסתמך אך ורק על הברית האמריקנית שלה, בעוד אירופה, שטופת אנטישמיות ונאחזת במנהיג הרשות הפלסטינית אבו מאזן - שלא קיים בחירות כבר 20 שנה ומשלם משכורות למחבלים - אינה יכולה עוד להיחשב כערבה.
ההסכם הנדון אינו כופה על צה"ל לצאת מעזה, בזמן שהוא כן צופה קבוצה בינלאומית המבטיחה שיקום של הרצועה וכן סיום שלטון חמאס. אבל הוא גם דורש מישראל לשחרר מחבלים מורשעים בחזרה לעזה ורמאללה, ולהאמין להבטחות שלום מאלה שנשבעו בספרי הקודש שלהם להרוג יהודים.
נתניהו, בפרט, נמנע מלדבר על סיפוח יהודה ושומרון בנאומו באו"ם. במקום זאת, הוא קרא לשלום, והזכיר את חוסנה של ישראל בהתגברות על אויבים גם לאחר הטראומה של 7 באוקטובר. אבל כפי שהוא עצמו יודע, זהו חוט משי. והיום, הבית הלבן הוא זה שאו אותו.
עוד כתבות בנושא
