לפני שנתיים, בזמן שישבתי "שבעה" על אשתי ובנותיי, הגיעה אלי הגיבורה גלית גלבוע לנחם אותי. היא סיפרה לי את סיפורה. ב-2002 ארוסה גדי עזרא הי"ד נהרג בעיר הפלסטינית ג'נין, לשם שלחה ישראל חיילים מדלת לדלת כדי לעקור את הטרור. עשרים ושלושה מצעירינו מתו כי בחרנו למזער את הנפגעים האזרחיים. אז, כמו עכשיו, העולם האשים אותנו ב"רצח עם". היא נשארה שכולה, שמלת הכלה שלה מעולם לא נלבשה.
עוד כתבות בנושא
בצערה היא פנתה לשמיים וזעקה: "אתה חייב לי! אני דורשת בעל! אני דורשת בנים כדי למלא את מקום אלה שאיבדנו!" תוך שנה היא נישאה. היום היא אם לתשעה ילדים, שמונה בנים ובת אחת. בשבעה שלי היא נתנה לי עצה זו: "דרוש מה שמגיע לך. דרוש ניסים! אלוקים חייב לך".
המילים האלה מהדהדות בראשי השבוע כשאנחנו מתקרבים ליום כיפור, יום הדין. אנחנו אומרים את המילים הנוגעות ללב של "ונתנה תוקף": "מי יחיה ומי ימות?" אנשים רבים רועדים מהמחשבה. אבל באופן פרדוקסלי, אנחנו לובשים לבן ביום כיפור, שרים מנגינות שמחות ומאמינים שיום כיפור עצמו מוחק את חטאינו. זה גם יום של יראה וגם יום של ביטחון.
הכי מעניין
השנה, איני יכול להתקרב אליו בפחד. לא כשאני מסתכל על העם היהודי היום.
ליאו די. | צילום: אורן בן חקון, פלאש 90
אני רואה את הנוער שלנו נלחם, לא לכבוד אלא למען האנושות, מתעמת עם המשטרים הרצחניים של חמאס ואיראן, שמשקיעים את האנרגיות שלהם ביצירת נשק גרעיני שיכול לחסל את העולם. אני רואה אזרחים שתומכים בחיילים ובמשפחותיהם במשך שנתיים ארוכות. אני רואה צעירים וצעירות מתחרים מי יצטרף לגדודים הקשים ביותר, מתפארים לא על מי עשה פחות ימי מילואים אלא על מי שירת יותר חודשים. אני רואה מתנדבי שירות לאומי שמאיישים בתי חולים ובתי ספר, בני נוער שעובדים במשמרות במגן דוד אדום, מוותרים על חיי הלילה שלהם כדי להציל חיי זרים.
אני רואה את החטופים שחזרו מהשבי בעזה מספרים סיפורי אמונה: שמרו כשרות בתנאים בלתי אפשריים, ציינו שבת כמיטב יכולתם, לחשו ברכות על האוכל. בחושך, הם הוקירו את האור, ומאז שחרורם הם נתנו לנו השראה בדוגמאות הזוהרות שלהם של אומץ מול המצוקה הנוראה ביותר.
עוד כתבות בנושא
אם יום כיפור עוסק בלהראות לאלוקים שעמו ראוי, אז בוודאי השנה נוכל לעמוד זקופים. עשינו את שלנו. אלוקים חייב לנו!
זו לא יהירות. זו הברית שלנו. היהדות מעולם לא ראתה בהיסטוריה חוזה שנחתם פעם אחת ונשכח. הוא מתחדש בכל דור. אלוקים קשר עצמו לגורלנו. הוא הבטיח שאם נלך אתו, הוא ילך עמנו. הלכנו. נתנו. הקרבנו. עכשיו, ביום הדין, אנחנו אומרים: אנחנו מוכנים.
צדק לא עוסק רק בעונש. הוא גם מצדיק את אלה שחפים מפשע. זוהי ההכרה שאנשים שסבלו, וקידשו עצמם לאומתם, ראויים לחיים ולברכה.
ביום כיפור הזה, בואו וניכנס לצום לא באימה אלא באמון. איננו מבקשים ניסים; אנחנו דורשים אותם, כמו שגלית עשתה פעם, וכמו שהברית שלנו מאפשרת. זכינו בזכות לחיות, לפרוח, לראות שלום ולהיות עדים לניסים נוספים.
ביום הדין, המסר שלנו פשוט: ראויים אנחנו!
עוד כתבות בנושא
