נַפְתּוּלֵי אַרְנָב

בְּמַמְלֶכֶת חַיּוֹת צִמְחוֹנִית, בְּלִי עָרֹב,
רוֹצֶה הָאַרְנָב לְהַגִּיעַ לְרֹב.
לָמָּה לֹא? בְּשִׂמְחָה.
בְּבִרְכַּת הַצְלָחָה.
הוּא יָשַׁב כְּבָר אֵי-אָז עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה.
אָמְנָם הוּא אִבֵּד כָּכָה, אֵיךְ-לִפְעָמִים,
אַהֲדָה בְּמַחְלֶקֶת חַיּוֹת-הַשְּׂפָמִים,
אַךְ מֵיטִיב הוּא לָרוּץ וְשַׁקְדָן וְחָרוּץ
וְהַשֶּׁטַח פָּתוּחַ, כִּמְעַט שֶׁפָּרוּץ.

בְּקִצּוּר, הַיְּצוּר הַנִּזְכָּר, הָאַרְנָב,
רוֹצֶה לִהְיוֹת רֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב.
אַךְ דָּבָר לֹא נָעִים מְחַבֵּל בַּתְּנָאִים:
בֵּין קְרוֹבֵי הָאַרְנָב כְּבָר יֶשְׁנוֹ הַסְּנָאִי
שֶׁקּוֹפֵץ, אוֹ אַף עָף, מֵעָנָף לְעָנָף
כְּאִלּוּ הָיָה בַּעַל כָּנָף,
וּתְמִיכַת בַּעֲלֵי הַשָּׂפָם וְהַשֵּׁן
צְבוּרָה כְּבָר אֶצְלוֹ כָּאֱגוֹז הַדָּשֵׁן,
וְהוּא הַמּוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה וּבַיַּעַר
וְהוּא כְּבָר מוֹבִיל בְּפַעַר.

מָה עוֹד שֶׁהֻשְׂנָא הַסְּנָאִי בְּלִי נְשֹׂא
וּמִכָּאן כַּעֲסוֹ אֲבָל גַּם כַּרְטִיסוֹ.
וְיָכוֹל הָאַרְנָב
לַחֲבֹר לְשׂוֹנְאָיו
וְלַחְשֹׁב שֶׁשִּׂנְאַת הַסְּנָאִי הָאַרְסִית
לֹא מוּטַחַת כְּלַפָּיו מֵחֲמַת הַמֵּסִית
וְלֹא הֻנְדְּסָה בְּמִפְעַל הַכָּזָב
אֶלָּא בָּאָה עָדָיו בַּעֲווֹן אֱגוֹזָיו –
בְּלִי לְהָבִין שֶׁשּׂוֹנְאִים הַמְּשַׂנְּאִים
אֶת כָּל הַמְּכַרְסְמִים.

וְאָכֵן הָאַרְנָב,
יֵשׁ אוֹמְרִים אַרְנָבוֹן,
שֶׁרֹאשׁוֹ בְּעֵינָיו,
הֶחָכָם-וְנָבוֹן,
חִשֵּׁב וְטִכֵּס שֶׁיִּמְצָא אֶת הַגֶּזֶר,
יַחְבֹּשׁ אֶת הַנֵּזֶר, יִתְפֹּר אֶת הַבְּלֶיְזֶר,
אִם יִפְנֶה וְיִשְׁנֶה לַמַּחֲנֶה הַשּׂוֹנֵא
וּבִפְרָט לַצִּבּוּר הַמַּקְרִין וּמַפְרִיס,
יִפְנֶה, יִשְׁתַּלֵּב וְיַתְרִיס.

מִי יוֹדֵעַ לְאָן נֶעֱלַם הָאַרְנָב?
הוּא נִמְצָא, אַךְ אָרְכוּ לֹא אָזְנָיו כִּי קַרְנָיו!
שְׁתֵּי קַרְנָיו נִפְרָסוֹת, בָּרַגְלַיִם פַּרְסוֹת,
וְצוֹמֵחַ לוֹ צֶמֶר – נוּ, מָה לַעֲשׂוֹת –
וּבִמְקוֹם לְכַרְסֵם, כַּנָּהוּג בַּסִּדְרָה,
הוּא עַכְשָׁו מַעֲלֶה עוֹד גֵּרָה עַל גֵּרָה:
אֶת אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ בְּהֵמוֹת הַמִּרְעֶה
הוּא נוֹעֵר וּפוֹעֶה וְצוֹהֵל וְגוֹעֶה.
שְׂמֵחִים הַגְּדוֹלִים בְּאוֹכְלֵי הָעֵשֶׂב:
חָמוּד הָאַרְנָב! הוּא הֵבִין אֶת הָעֵסֶק!
הָאַרְנָב הַמְּכַרְסֵם הִתְבַּהֵם
וְנוֹאֵם כְּאֶחָד שֶׁלָּהֶם!

עֲתִידוֹת יְדִידֵנוּ וַדַּאי תּוּבַנָּה:
חַיּוֹת בַּשָּׂדֶה וְיוֹנְקִים בַּסָּוָנָה
יַצְבִּיעוּ בְּיַחַד בְּעַד הָאַרְנָב –
וְאָז כַּמּוּבָן יֹאחֲזוּ בְּקַרְנָיו
פִּיל וּפָרָה, סוּס וְזֶבְּרָה וְשׁוֹר,
וְלֹא יַנִּיחוּן לִנְשֹׁר.
שְׁמֹר עַל טְלָפֶיךָ! לֹא סְתָם הִתְבַּהַמְתָּ.
קוּם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר נָהַמְתָּ!
הַדְבֵּר אֶת אַחֶיךָ הַמְּכַרְסְמִים,
הִכָּנַע לַטּוֹרְפִים וּלְמֶכֶר-סַמִּים;
הִתְחַפַּשְׂתָּ – שִׁלַּמְתָּ. פְּרַע אֶת הַשְּׁטָר.
שְׁכַח שֶׁהָיִיתָ אַרְנָב. לְאַלְתָּר.

עַל רֹאשׁ הַר נְבוֹ
יַעֲמֹד אַרְנָבוֹן
כְּבָר לֹא אַרְנָבוֹן – אֲבָל סְטָאר.