שני מהפכים עוברים על עולם החדשות בישראל: אחד קטן ובולט, האחר גדול יותר אבל עדיין מעט נסתר. שניהם ככל הנראה יובילו לירידה בכוחם של גופי התקשורת הגדולים.

ביום שישי לפני שבועיים, כשרובכם ישבתם לסעודת ליל שבת, "אולפן שישי" – תוכנית הדגל של חדשות 12 – רשמה צניחה היסטורית. מדד הרייטינג שלה הציג נתון חד־ספרתי של 9.8 אחוזים בלבד. במקביל, "קבינט שישי" של i24NEWS בהגשתה של נוה דרומי רשם צמיחה מרשימה ל־3.2 אחוזי רייטינג, ועקף את המתחרים הוותיקים מערוצים 11 ו־13.

שבוע לאחר מכן אולפן שישי התאוששה עם 12 אחוזי רייטינג, אבל גם הנתונים של נוה דרומי המשיכו לטפס עד ל־4.3 אחוזים. 11 ו־13 המשיכו לדשדש מאחור.

הנתונים האלה לא מפתיעים את מי שעוקב אחר המתרחש בשוק הטלוויזיה בישראל. בחדשות 12 חלה ירידה ברורה ועקבית ברייטינג בכל התוכניות. השוואה בין נתוני הצפייה בתוכניות של חברת החדשות באוגוסט השנה ובין הנתונים באוגוסט אשתקד מצביעה על צניחת רייטינג ממוצעת של רבע מכוחה – 26 אחוזים. בתוכנית הדגל המהדורה המרכזית חלה ירידה של 19 אחוז, כמעט חמישית מהצופים.

במקביל, תוכניות החדשות של ערוץ 14 התייצבו באופן קבוע במקום השני בטבלת הרייטינג, ובראשן כמובן "הפטריוטים", שהפכה לאחת התוכניות הנצפות בישראל. אף שתקציבי ההפקה של 14 נמוכים בהרבה מהמתחרות, הצמא הציבורי לתקשורת לאומית־מסורתית ואוהבת ישראל מושך אליה את הקהל. הבחירה האידיאולוגית המוצדקת והראויה של ערוץ 14 לא לשדר בשבתות ובחגים מביאה לכך שבימי שישי הצמא הזה בא לידי ביטוי ברייטינג של נוה דרומי ב־i24NEWS.

אבל עם כל ההערכה להישגים של ערוץ 14 ושל נוה דרומי, מבט רחב יותר מגלה שזהו רק המהפך הקטן. הוא בולט וחשוב, אבל יש מהפך גדול ממנו. מי שיסתכל בטבלאות הרייטינג יראה שבאוגוסט גם הצפייה בערוץ 14 ירדה יחסית לשנה שעברה. הירידה קטנה אומנם בהרבה מהצניחה של 12 - מהדורת 14 ירדה רק ב־10.8 אחוזים - אבל זאת עדיין ירידה. לאן הולך הקהל? אירוע מאזור אחר לגמרי יכול לתת רמז.

לפני כשבועיים העניק בנימין נתניהו ריאיון בלעדי ל"אבו־עלי אקספרס". כן, ראש ממשלת ישראל התראיין למפעיל של ערוץ טלגרם. מי מכם שמרים גבה כנראה לא שמע עדיין על ערוץ הטלגרם שצמח באופן מטורף בזמן המלחמה. לא מעט מידע חדשותי נחשף בו לראשונה, ורק לאחר מכן – וכנראה בעקבותיו – פורסם בגופי התקשורת הגדולים.

כיום אבו־עלי אקספרס מעדכן יותר מחצי מיליון עוקבים, וזוכה לחשיפה ממוצעת של כ־150 אלף צפיות לפוסט - שווה ערך לכ־6 אחוזי רייטינג. עדות נוספת להצלחת הערוץ היא שמי שירצה לפרסם בטלגרם של אבו־עלי יצטרך לחכות עד אחרי החגים, מכיוון שכרגע כל משבצות הפרסום שם תפוסות. בין המפרסמים בערוץ תוכלו למצוא רשתות מזון וחברות רכב מהגדולות במשק.

ערוצי הטלגרם, לצד עולמות ההסכתים והרשתות החברתיות, מאפשרים לכל מי שרוצה להפוך לערוץ תקשורת בעצמו. המימון מגיע מפרסום או מתמיכה של המנויים, כמו בערוץ "שומר סף" של גדי טאוב, שגם הוא ראיין את נתניהו לפני כמה חודשים. חלק מהעיתונאים בישראל, כמו ינון מגל ועמית סגל, כבר הבינו את זה, והפכו את עצמם באמצעות הרשתות לערוץ תקשורת חלופי של איש אחד - ערוץ בעל חיים עצמאיים ותוכן שחורג הרבה מעבר להופעות שלהם בטלוויזיה. הם מבינים ששם נמצא הציבור, בעיקר הצעיר יותר, ולשם כנראה ילך שוק התקשורת.

אימפריות נופלות לאט. במשך עשורים נקבע סדר היום באופן בלעדי בידי הגופים הגדולים בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות המודפסת, וזה לא יסתיים ביום אחד. אבל השינוי כבר מתחולל. זה יהיה עולם בריא יותר, שלא נשלט בידי 3־4 גופי תקשורת גדולים שבהם עורכים עלומים קובעים מי יהיו הכתבים ומה יהיה סדר היום.

בשוק הזה כל גולש יהיה העורך של עצמו, שבוחר אחרי מי לעקוב ומה סדר היום הנכון בעיניו. אם מישהו מחפש הסבר לפער בין האופטימיות הרווחת בקרב הצעירים ובין הדכדוך באגפים המבוגרים יותר, אולי שם נמצאת התשובה. הדור המבוגר עדיין תקוע בעולם הישן של צריכת מידע מערוצי הדכדוך, בזמן שדור הניצחון כבר המשיך הלאה, והבין שיהיה עוד יותר טוב.