בימים האחרונים של שנת תשפ"ד עסקתי בראיונות עם משפחות שנמצאות כבר שנה מחוץ לביתן בגלל המלחמה. למי שהספיק לשכוח נזכיר שבנקודה הזאת לפני שנה, עשרות אלפים מתושבי הצפון עדיין לא שבו לבתיהם, וכך גם למעלה מעשרה יישובים בעוטף. בשבוע האחרון חזרתי אל המשפחות שראיינתי אז – משפחת חקק מקריית־שמונה, משפחת כהן מנטועה שבצפון, ומשפחת בכר־צור מניר־יצחק שבדרום. כולן שבו לבתיהן בשנה האחרונה.

אני בוחר לפתוח עם העובדה הזאת טור שמבקש לסכם את תשפ"ה. גם את תשפ"ו הבעל"ט נפתח כשאנחנו במלחמה, ואם לא יתרחש הבלתי צפוי, בראש השנה עדיין לא יושבו כל החטופים, ובכל זאת, אנחנו לא נמצאים במקום שבו היינו בסוף השנה שעברה.

באלול תשפ"ד, כשקבענו ימים לטיול בשביל ישראל, לא יכולנו לטייל בכל החלקים הצפוניים בגלל המלחמה שהתנהלה אז בצפון; במקום זה טיילנו בהרי ירושלים. השבוע זכינו להשלים את החסר ולהצפין לטייל במקטעי השביל שמתחילים בחרמון ויורדים אל עמק החולה. שבנו גם לצימר האהוב בקריית־שמונה, לתפילות בבתי הכנסת מכניסי האורחים, ולאירוח המפנק בעסקי המזון המקומיים.

אכן, גם בימים אלה חיילינו עדיין לוחמים ברצועת עזה, החות'ים עדיין יורים עלינו טילים, ו־48 חטופים עדיין אינם איתנו. אבל בעת הזאת לפני שנה, חיילינו עדיין נלחמו בחיזבאללה, מוחמד דף היה בחיים, אסד עוד שלט בסוריה, והאיום הגרעיני של איראן ריחף כענן שחור מעל ראשנו.

השינוי וההתקדמות לא צריכים להימדד רק מסופה של השנה שעברה. המחשה לכך קיבלתי בסיפור שסיפר לי לפני כמה ימים השר זאב אלקין, האמון על מנהלת תקומה ועל מנהלת שיקום הצפון. אחד הסיורים הראשונים של אלקין כשר הבינוי והשיכון לפני ארבע שנים התקיים בשדרות. משרדו קידם שם פרויקט ענק של אלפי דירות. אלקין נפגש אז עם ראש העיר אלון דוידי באתר של אחת השכונות הייעודיות, ושוחח איתו על מבני הציבור הרבים שיידרשו להיבנות בה. לפני כמה שבועות, לקראת 1 בספטמבר, קיבל אלקין הזמנה מדוידי לפתיחת תיכון חדש לאומנויות בעיר. כשאלקין הגיע לטקס, המקום היה מוכר לו. אחרי בירור קצר עם דוידי הוא הבין שהוא נמצא בדיוק במקום שבו הם עמדו לפני ארבע שנים ודיברו על השכונה העתידית ומבני הציבור שיוקמו בה. בשבועות הקרובים ייכנסו לאותה שכונה 800 משפחות חדשות, ובהמשך צפויות להצטרף אליהן עוד מאות רבות של משפחות. כל מי שמסתובב בימים אלו בשדרות, בירת העוטף, יכול לראות את הצמיחה הזאת בעיניים.

הצמיחה המחודשת מורגשת לא רק בשדרות. שנת הלימודים הנוכחית נפתחה בעוטף עם אלפיים תלמידים יותר ממספרם לפני המלחמה. אף שחמישה קיבוצים עדיין לא שבו לבתיהם, בחודשים הקרובים צפוי גם מספר התושבים בעוטף לעבור את מספרם ב־7 באוקטובר. הרכבת משדרות לאשקלון שבה לפעול לפני שבעה חודשים. חומות הוסרו לאחרונה מעל כביש הגישה לנחל־עוז והוא נפתח מחדש, רפת חדשה נחנכה בקיץ בקיבוץ כיסופים, ושבע מסגרות חדשות של מכינות קדם־צבאיות נפתחו בשנת הלימודים החדשה ביישובי העוטף. נכון, הדי המלחמה עדיין נשמעים היטב בנגב המערבי, הלילות עדיין לא שקטים, אבל יש גם שגרה ויש תוספת חיים. אנחנו כל הזמן מתקדמים.

גם בחזרה לצפון יש התקדמות. שנת הלימודים ביישובים שפונו במלחמה נפתחה עם למעלה מ־90 אחוז מהתלמידים. חזרת התושבים אומנם איטית והדרגתית יותר מזו שבעוטף, אבל צריך לזכור שגם גלותם של תושבי הצפון מבתיהם הייתה ארוכה יותר. המדינה עדיין לא משקיעה ביישובי הצפון את תשומת הלב והמשאבים שהיא משקיעה בעוטף. נקווה שמעבר להשבת התושבים, יושקעו משאבים לחיזוק הצפון גם בתחומי התחבורה, הבריאות והתעסוקה.

אם בתחום הביטחוני חווינו התקדמות משמעותית בשנה שחלפה, בתחום החברתי התקדמנו פחות. סוגיית גיוס החרדים עדיין על המדוכה, למרות פתיחתה של חטיבת החשמונאים. מנהיגי הציבור החרדי, הפוליטיים והרוחניים, לא זזו מילימטר בעמדותיהם בשנה שחלפה, והעומס על המשרתים רק גבר. גם המתח בין המחנות הפוליטיים בישראל לא שכך באופן משמעותי בשנה האחרונה. השיח התקשורתי והפוליטי עדיין מתקיים בדציבלים גבוהים מדי, עם ביטויים קיצוניים ובוטים. עדיין לא הושגה הפסקת אש בין הממשלה למערכת המשפט.

שנת תשפ"ו תהיה ככל הנראה שנת בחירות, אבל אין שום ערובה לכך שבחירות יחוללו שינוי בתחומים הללו. השברים הפנימיים בחברה לא יאוחו רק באמצעות תזוזות פרסונליות. העיסוק האובססיבי בנתניהו הוא סימפטום לבעיה עמוקה. אנו זקוקים לתהליך ריפוי משמעותי יותר.

מלך אביון

את השנה הנוכחית אנחנו גם מסיימים עם נשיא אחר בארה"ב. אחרי כמעט שנה עם דונלד טראמפ, כמעט שכחנו שבראש השנה אשתקד נשיא ארה"ב היה ג'ו ביידן. אין ספק שחילוף הנשיאים בארה"ב השפיע לטובה על המהלכים הצבאיים והמדיניים אצלנו. ממשל ביידן הטיל אמברגו על אספקת כלי נשק מסוימים, לחץ עלינו יותר בנושא הסיוע ההומניטרי, ובאופן כללי ערער על הלגיטימיות של הממשלה הנוכחית. טראמפ הביא לחידוש אספקת הנשק במלואה, העניק לנו גיבוי מוחלט למהלכי המלחמה בעזה, והשתתף איתנו במתקפה נגד איראן. ועדיין צריכים להזכיר שטראמפ עדיין לא הצליח, גם אחרי תשעה חודשים, להביא לסיום המלחמה ולהשבת החטופים. אנחנו מודעים גם לאישיותו ההפכפכה, שהספקנו לטעום ממנה גם בחודשים האחרונים.

מובן והגיוני שאנחנו מייחסים חשיבות גדולה לזהותם של מנהיגים בארץ ובעולם, אבל לקראת ראש השנה כדאי גם לזכור את מגבלותיו של מנהיג בשר ודם. אחד הפיוטים שמזכירים זאת לנו מדי שנה הוא הפיוט היפה "מלך עליון", שנאמר בבתי הכנסת האשכנזיים בתפילת ראש השנה. בעיצומה של שירה המהללת את מלך מלכי המלכים, אנחנו סוגרים לרגע את ארון הקודש, ומזכירים את מגבלותיו וחולשותיו של מלך אנושי, בשר ודם. הנוסח המקורי של הפיוט כלל שורה של מחרוזות המשפילות את המלך האביון, אבל הן הושמטו ונשארו לנו רק שני מחרוזות: "מֶלֶךְ אֶבְיוֹן, בָּלֶה וְרָד שַׁחַת, בִּשְׁאוֹל וּבְתַחַת, בְּלֵאוּת בְּלִי נַחַת, עַד מָתַי יִמְלֹךְ. מֶלֶךְ אֶבְיוֹן, תְּנוּמָה תְּעוּפֶנּוּ, תַּרְדֵּמָה תְּעוֹפְפֶנּוּ, תֹּהוּ יְשׁוּפֶנּוּ, עַד מָתַי יִמְלֹךְ".

ותמלוך אתה הוא ה' לבדך על כל מעשיך. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.