לפני שבועות אחדים ביקרתי בחוף הסוסים בעכו. רצועת החוף המוזנחת בימי ילדותי בעיר, למרגלות החומה המזרחית, התגלתה כמטופחת מאוד, שכיית חמדה. אבל במרחק של כמה מטרים הזדקרה מתוך המים קורת מתכת חלודה, שמישהו לכאורה שכח. פתאום נזכרתי: לפני חמישים־שישים שנה בצבץ כאן מהמים שלד גדול של ספינה שלמה, ספינת המעפילים "נרקיס". בתחילת קיץ תש"ח, אחרי הכרזת המדינה, היא הבריחה ארצה צעירים יהודים ממחנות המעצר הבריטיים בקפריסין, וכעבור שנה נגררה הנה מחיפה בידי חיל הים, לא ברור מדוע. מאומה לא נותר ממנה עכשיו מעל פני המים, רק אותה קורת מתכת חלודה.

מה נותר היום מבת גילה של נרקיס, אלטלנה, שהלכה לעולמה באותו קיץ? פחות או יותר אותו דבר. היא שקועה כולה במצולות, מתכלה והולכת, אך להבדיל מנרקיס, יש עכשיו תוכנית לחלץ את גופתה מהמים ולהפוך אותה לגלעד. שר המורשת עמיחי אליהו דיווח על כך לאחרונה בישיבת הממשלה, וככל הידוע הטיל כבר את המשימה על הגופים המתאימים, כמו החברה הממשלתית לחקר ימים ואגמים. בד בבד, שר הביטחון כ"ץ ציווה להעביר את "התותח הקדוש", שהפגיז את אלטלנה, ממחנה צה"ל בגלילות למרכז למורשת בגין בירושלים. כ"ץ הסביר ששינוע התותח נעשה "מתוך הוקרה עמוקה לפועלו ומורשתו של מנחם בגין ז"ל שמנע מלחמת אחים". אליהו אמר דברים דומים.

בן־גוריון, האיש שמאחורי הפגזת אלטלנה, קיווה להציב את התותח בפתח בית המקדש. לפי שעה בית המקדש טרם נבנה, אבל מרכז מורשת בגין אינו רחוק מההר שבו הוא אמור להיבנות. זה יהיה מוזר אם דווקא ממשלת ימין תקרב את התותח להר. מותר לשער שאפילו בגין עצמו היה אומר ששום דבר בריא לא יצמח מעיסוק מחודש בשרידים המוחשיים של מלחמות היהודים תש"ח. כשראש הממשלה הראשון מטעם הליכוד הקים ועדת חקירה ממלכתית לרצח ארלוזורוב, הוא ביקש להתנקות מעלילת דם ישנה, אך לא התעסק עם התותח או עם אלטלנה עצמה, וגם הוועדה ההיא לא הועילה במיוחד לעניינו. אם הממשלה באמת רוצה למנוע מלחמת אחים, אין צורך להזיז את התותח ממקום רבצו או למשות ממצולות את שרידי אלטלנה. מוטב שתשקיע מאמצים בשיקום האחווה הלאומית תשפ"ו: להתקוטט פחות עם האופוזיציה, לצמצם למינימום ההכרחי את החיכוך עם מערכת המשפט, ולהתנזר ככל האפשר מפרובוקציות מהסוג שמפלגתו של עמיחי אליהו מתמחה בהן. התעסקות עם אלטלנה כעת היא עוד אחת מהן.