מלחמות כיום אינן מתנהלות רק בשדה הקרב; הן מתנהלות בגלי הרדיו, בעיתונים, ברשתות החברתיות ובאולמות האו"ם. עבור ישראל, התקשורת הפכה לחזית השמינית, והיא מסוכנת כמו טילי חיזבאללה או מנהרות חמאס. היא מלבה אנטישמיות, מסיתה לשנאה אנטי-נוצרית ומערערת חברויות דמוקרטיות ברחבי העולם.

בשבוע האחרון, ישראל הנחיתה מכה מכרעת בחזית זו על ידי חיסולו של חד'יפה סמיר עבדאללה אל-כחלות, הידוע יותר כאבו עוביידה, דוברו הוותיק של חמאס וראש זרוע התעמולה. מאז 2004, כשהוא רעול פנים ועם הטון הלוחמני שלו, הוא היה קול הטרור של חמאס.

הוא הודיע ​​על חטיפתו של גלעד שליט בשנת 2006. הוא הפיץ איומים נגד חטופים ולאחרונה הזהיר כי הם ישמשו כמגנים אנושיים אם צה"ל ייכנס לעיר עזה. ומעל לכל, הוא בנה את הנרטיב שהפליל את ישראל במילים "רצח עם" ו"רעב", קמפיין שהודהד על ידי אל ג'זירה, "משרדי הממשלה" המזויפים של חמאס ותקשורת בינלאומית שהייתה מוכנה יותר מדי לפרסם את נתוני חמאס ללא בדיקה, כאילו מדובר בעובדות מוגמרות.

עבור תומכי חמאס ושונאי ישראל, אבו עוביידה היה אייקון. עבור ישראל והעם היהודי, הוא היה סמל למלחמת התעמולה שהרעילה את דעת הקהל העולמית. חיסולו הוא מכה לא רק לפיקוד הצבאי של חמאס אלא גם לקמפיין הדיסאינפורמציה העולמי שלו.

במקביל, ארצות הברית שלחה מסר חזק משלה: אבו מאזן לא יורשה להיכנס לארה"ב כדי להשתתף בעצרת הכללית של האו"ם או בפגישה הצדדית של נשיא צרפת עמנואל מקרון הקוראת להכרה במדינה פלסטינית. זו לא הפעם הראשונה שוושינגטון מנעה כניסה ממנהיג פלסטיני. יאסר ערפאת לא הורשה פעם להיכנס, רק כדי לשאת את נאום ז'נבה הידוע לשמצה שלו משנת 1974, עם אקדח ביד אחת וענף זית ביד השנייה. אבל הסמליות כאן היא קריטית.

אבו מאזן, שרק ביוני מלמל בחוסר רצון מילת ביקורת על טבח חמאס ב-7 באוקטובר, ממשיך לממן טרור באמצעות מענקים למחבלים והאדרת "השהידים". הוא התנגד להסכמי אברהם בכל כוחו. ולמרות שחמאס האפיל עליו באכזריות, אבו מאזן עדיין מקווה להבטיח לעצמו מדינה כגמול על עשרות שנים של הסתה.

וושינגטון צודקת כשהיא מציבה קו. טרור לא יכול להיות מתוגמל בהכרה. נוכחותו של אבו מאזן על הבמה העולמית, תחת מחיאות כפיים של האו"ם, תעניק לגיטימציה לאידיאולוגיה שישראל נלחמת להכחיד.

ישראל עומדת כעת בפני שעות קריטיות: משא ומתן על עסקת חטופים, חידוש פעולות צבאיות בעזה ומגעים עדינים עם מדינות ערב שיכולים לעצב את עתיד האזור. מלחמת התעמולה תימשך - קמפיינים אנטי-ישראליים, רוב אוטומטי באו"ם, הכרה אירופאית ב"פלסטין" כמדינה. אבל ישראל מוכיחה שהיא לא רק תילחם בטילים ובמנהרות - היא גם תפרק את השקרים התומכים בהם.

על ידי חיסול ראש התעמולה של חמאס ועל ידי תמיכה בצעדים של ארה"ב להעמיד את אבו מאזן לדין, ישראל ובעלות בריתה מזכירות לעולם: עידן תגמול הטרור חייב להסתיים. בעוד גלגל הרולטה של ​​הפוליטיקה המזרח-תיכונית ממשיך להסתובב, מה שמונח על הכף ברור. לא יכול להיות שלום שנבנה על תעמולה, הסתה וכסף מוכתם בדם.