ההודעה לעיתונות ששוגרה השבוע בישרה על "פריצת דרך" ועל כך ש"הממשלה תקצה 10 מיליון שקלים לטיסות לאומן". זאת, לצורך מימון המעבר דרך מולדובה בשל המלחמה המתמשכת באוקראינה, ובעקבות דרישת מולדובה לתשלום בתמורה לשימוש בתשתיותיה. בהודעה הוגדר ח"כ אליהו רביבו מהליכוד כ"נציג ברסלב בכנסת", והוסבר שיחד עם אריה דרעי הוא דואג למניעת מעצרם של חייבי גיוס בנתב"ג בדרכם לאומן.
היה מי שהסביר בהקשר הזה שהנוסעים לאומן אינם אלא שליחי מדינת ישראל, ועל כן זכאים לקבל יחס כאל יוצאים לשליחות לאומית, לא פחות מכך. חמישה משרדי ממשלה שונים "תרמו" כל אחד מתקציבו 2 מיליון שקלים לעניין – משרד ראש הממשלה, משרד הפנים, משרד התחבורה, משרד החוץ וכן המשרד לענייני ירושלים.
העובדה שהמשרד לענייני ירושלים יממן "עליה לרגל" לאומן זה בערך כמו שמשרד הבריאות יממן סמי מרץ לספורטאים, או שהמשרד לאיכות הסביבה יכסה מתקציבו את קנסותיהם של משליכי אשפה במרחב הציבורי. ובכל זאת, נראה שאין בכך כדי להשביע את רצונם של חסידי ברסלב. רבה של אומן, הרב יעקב ג'אן, הזהיר השבוע מפני מניעת הגעת חסידי ברסלב לעיר בראש השנה, וקרא "למסור את הנפש" על הבחורים הצעירים המתכוננים לנסיעה. בריאיון לרדיו "קול ברמה" שיגר הרב ג'אן איום מרומז ואמר: "אני מקווה שיתעלו מעל זה, והכול ייפתר בדרכי נועם ושלא תבער הארץ".
הכי מעניין
ובכן, הארץ בוערת מזה כמעט שנתיים, ואוקראינה בוערת אפילו יותר. אבל שום מלחמה – נוראה ככל שתהיה – לא תשבש את מסלולם של מי שעוד הרבה קודם לכן איבדו את הצפון ותגרום להם לחשב מסלול מחדש. אף מלחמה אמיתית לא תמנע מהם להכריז מלחמה משלהם על כל גורם שיעז לעמוד בדרכם ל"עיר הקודש" האוקראינית.
ערב ראש השנה באומן, בשנה שעברה | צילום: חיים גולדברג - פלאש 90
אין ספק שפולחן אומן כובש עשרות אלפים, בהם גם רבים מפוקדי הר הבית והנאבקים עליו. אבל ביהדות שלנו אסור לבלבל בין עיקר לטפל. במסכת כלים מוזכרות עשר הקדושות של היהדות, כלומר עשרת מעגלי הקדושה היהודיים. ארץ ישראל ה"מקודשת מכל הארצות" היא מעגל הקדושה החיצוני ביותר, ואילו שבע מעשר הקדושות הן מהר הבית ופנימה. אומן איננה מוזכרת, גם לא קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, לא מערת המכפלה ואפילו לא הכותל המערבי. בורא עולם ציווה לעלות שלוש פעמים בשנה להר הבית בירושלים, ודווקא לא מזכיר חובה לפקוד את אומן מדי ראש השנה. ובכל זאת, העיר האוקראינית אהודה יותר במחוזות היהדות. "איש בל ייעדר".
רבי נחמן מברסלב בכבודו ובעצמו נחת בחופי הארץ בערב ראש השנה תקנ"ט (1798) ב"עיר הקודש חיפה", ואפילו הביא פתקאות לתפילה ששיגרו דרכו יהודי אוקראינה. הוא אומנם ציווה לחסידיו "להיות אצלו על ראש השנה", אבל קשה להניח שעלה על דעתו התסריט הנוכחי שבמסגרתו קודש־הקודשים של היהדות מוזנח לטובת דת אחרת, ואילו מדינת היהודים מממנת מכספיה נהירה של עשרות אלפים דווקא לציון קברו, בין השאר על חשבון הכספים המיועדים לבירת ישראל. אילו הייתה כאן הנהגה עם שאר רוח, היא הייתה דואגת כבר מזמן להעלות את עצמותיו ארצה ולסמן בכך את הכיוון הרצוי.
במקום זאת היא נסחפת אחרי גורמים כוחניים ומיישרת איתם קו. לגמרי לא מקרי שהמדינה המממנת את הנהירה לאומן היא גם זו המדכאת את העלייה למקום הקדוש באמת, זו שטורחת לוודא שלא יהיה בישראל שלט דרכים המפנה להר הבית, שמקפידה לטרטר יהודים המביעים עניין לעלות אליו ומותירה אותו בלתי נגיש ליהודים. לא רק שאיננה מממנת את העלייה להר, אלא ההפך: היא מממנת בכסף גדול את ההתנכלות לעולים אליו בצוּרת מעקבי שב"כ, חקירות משטרה, כתבי אישום והעמדות לדין.
הנוסעים לאומן אינם שליחים של המדינה או של העולם היהודי, אבל העולים להר הבית דווקא כן. הם מייצגים דורות של יהודים שהצהירו בכל הזדמנות דתית ולפחות שלוש פעמים ביום על רצונם לשוב לכאן ולהשיב את המקום לתפארתו. בעלילה המופרעת במיוחד שלפנינו השליחים זוכרים היטב את שליחותם, אבל המדינה המתיימרת לייצג את העם היהודי שכחה אותה מזמן.