הכותרת שליוותה את הריאיון שניהל גיא פלג עם השרה גילה גמליאל ביום רביעי האחרון בחדשות 12 הייתה "מקצרים קבינט והולכים לאירוע פוליטי במסעדה". "איך היה במסעדה אתמול?", שאל פלג את גמליאל, אפילו לא מנסה להסוות שהוא הגיע בעצם למופע התאבקות בבוץ ולא לריאיון אמיתי. גמליאל הסבירה שלא מדובר בארוחה במסעדה שאליה אצו־רצו שרי הקבינט להאביס את עצמם במקום לדון בנושא החטופים, אלא באירוע שערכה מועצת בנימין לציון אישורם של 17 יישובים חדשים. 

את פלג ההסברים לא עניינו. הוא בא עם סיפור של מסעדה מוכן בראש, ושום דבר לא יקלקל לו את המופע. לא פחות מחמש פעמים הוא חזר על המילה הזו, מסעדה (כולל פעם אחת בלשון רבים, מסעדות), במהלך מה שהיה יכול להיות שירות חשוב של מידע לאזרחים הצופים בבית, ובמקום זאת התפתח למופע דבילי של התנגחות וראש בקיר.

אין לי ספק שהמוני אנשים ישבו ביום רביעי מול הטלוויזיה, וביקשו באמת ובתמים לקבל תשובה לשאלה פשוטה: מדוע יותר משבוע אחרי תשובתו החיובית של חמאס למתווה וויטקוף על עסקה חלקית, ישראל טרם העבירה את תשובתה. וכמו כן, למה לעזאזל אם כבר מתכנסת ישיבת קבינט, לא דנים בה על החטופים. יש, אגב, תשובות די טובות לשתי השאלות החשובות מאוד האלה. למשל, שישראל לא מוכנה יותר לעסקה חלקית שתשאיר בידי חמאס חטופים שישמשו בידיו כקלפי מיקוח, שאיתם יוכלו הטרוריסטים הנאלחים ללחוץ על ישראל בשלב הסופי כדי להישאר ככוח שלטוני כזה או אחר בעזה. או שישראל מתעכבת בתשובתה עד שהצבא יפעיל לחץ משמעותי על תושבי עזה, מה שעשוי בסבירות די גבוהה להביא ללחץ בחמאס ולהתגמשות, בדיוק כפי שקרה בעקבות האיומים על כיבוש העיר. מעמית סגל, שדיבר עם גיא פלג אחרי שניקו מהאולפן את הבוץ, למדתי שיש גם סיבה מדוע הקבינט לא דן בישיבה ביום שלישי בעניין החטופים – פשוט כי מדובר בישיבה שנתית קבועה שלא מן המניין שמטרתה לעסוק בדו"ח המל"ל, ושממילא רוב השרים הרלוונטיים לנושא החטופים לא נכחו בה.

אבל את גיא פלג עניינה המסעדה. זה הסיפור שבנה השבט שלו באופן אינטנסיבי ביממה שקדמה לריאיון עם גמליאל, על זה קצף רגש וגעש הפיד שבו הוא חי; וכנציג השבט, הוא פשוט לא היה יכול שלא לבנות את כל הריאיון בדמותה של אותה מסעדה. הוא היה שקוע כל כך במסעדה הזו, שבכלל לא עניין אותו שבכל תמונה שיצאה מהאירוע ראו בבירור שלא מדובר בסעודה במסעדה אלא באולם של מסעדה שהוסב לחלל לקיום אירוע רשמי. מה שהיה יכול להיות ממש מצחיק אם לא היה מגוחך ומטופש כל כך, הוא העובדה שפלג אפילו לא ניסה להתווכח עם מהות האירוע באותה "מסעדה". מדובר על ציון אישורם של 17 יישובים ביו"ש. למרבה התדהמה, פלג בכלל לא התעניין בעובדה זו. לא הוא, ולא אף אחד מבני השבט שלו. איש לא ניסה לומר שמדובר במכת מוות לתהליך המדיני, שמדינת יהודה השתלטה על מדינת ישראל, ש"תראו לאן הולך הכסף". למרות שגילה גמליאל ניסתה לקחת את הריאיון לכיוון הזה, אולי לקבל איזה ויכוח פוליטי שיקדם אותה בפריימריז, פלג המשיך לראות רק מסעדה מול העיניים. זה באמת הדבר העיקרי שעניין אותו.

הריאיון הזה הוא רק דוגמה שממחישה היטב לאיזו רדידות ואינפנטיליות התדרדר השיח הציבורי מבוסס הפידים של הרשתות החברתיות. במקום להתווכח על מהות, במקום לדבר על גישות שונות למשא ומתן מול חמאס, במקום לדון בצורה רצינית, כמו אנשים מבוגרים, על הדרך הנכונה לסיים את המלחמה הזו ולהביא את חטופינו הביתה - שני הצדדים מעדיפים להיאחז בסמלים רגעיים וזניחים, שהם ברוב המקרים גם שקריים או לכל הפחות מסולפים, ובעיקר כאלה שתופסים את תשומת לבו של השבט והופכים לחזות הכול.

גם הימין לא חוסך בהיצמדות לנרטיבים וסיסמאות של פיד, כמובן. כמות הפעמים שבהן שמעתי וקראתי לגלוג וציניות על גילם של המפגינים השבוע ברחבי הארץ למען שחרור החטופים ונגד הממשלה, היה כנראה תלת־ספרתי. באמת, זה מה שחשוב? שמי שיצא לחסום כבישים היו זקנים? איפה דיון רציני על חסימות כבישים והעובדה שהפכנו לאנרכיה שבה כל אחד עושה מה שבא לו מתי שבא לו? איפה ויכוח אמיתי ונוקב על הגישות השונות בנושא שחרור חטופים?

הנחמה היחידה שאני מצליח למצוא בשיח החירשים הבלתי נסבל הזה היא שאולי ברוב המוחלט של הסוגיות שעומדות על הפרק שני השבטים הניצים לא באמת רחוקים כל כך זה מזה. אולי באמת מחנה השמאל לא עוסק במהות של ציון אישורם של 17 יישובים בבנימין, כי רובו הבין אחרי ה־7 באוקטובר שגב ההר הוא המגן על ירושלים ומרכז הארץ מפני ה־7 באוקטובר הבא. ואולי בימין מתעקשים לעסוק בגילם של המפגינים ולא במסר שעולה מהדברים שלהם, כי וואלה מה הם בעצם רוצים, לשחרר את החטופים, זה משהו שגם אנחנו מעוניינים בו. נכון, יש גרעין קפלניסטי שרוכב על ההפגנות האלה, אבל רוב הישראלים שמגיעים לכיכר החטופים פשוט רוצים לראות אותם בבית. כזה אני, מתעקש להתנחם ולהיות אופטימי.