אם עד לאחרונה עוד היו כאלו שחשבו שפוגעים מינית הם תמיד גברים, הרי שעם התפוצצות פרשת המורה מפתח תקווה, גם להם הוכח שלא כך הדבר. המציאות מלמדת אותנו שגם נשים עלולות להיות פוגעות מינית, ולעיתים דווקא במרחבים שבהם היינו מצפים ליחסי אמון והגנה, גם אם לכאורה מעשים אלו נעשו בהסכמה.

בפורום תקנה, גוף שהוקם כדי לטפל בתלונות על פגיעות מיניות ביחסי מרות וסמכות, התקבלו לאורך השנים גם תלונות על פגיעות מיניות מצד מורות/מדריכות שפגעו מינית בחניכות שלהן בהיותם תחת מרותם, חלקם בהיותן בגירות וחלקן בהיותן קטינות. יש לציין כי תלונותיהן של אותן נפגעות הגיעו לפורום בהיותן בגירות מעל גיל 18, שכן הפורום אינו מקבל תלונות של קטינות שיש עליהן חובת דיווח.

כיצד מתרחשת הפגיעה? ברבים מהמקרים מתגלה דפוס דומה: המורה או המדריכה יוצרת מערכת יחסים שנראית במבט ראשון תומכת וחומלת באמצעות הקשבה, ליווי אישי ותחושה שיש על מי להישען. אלא שעם הזמן, כשהאמון כבר מבוסס והקשר הופך קרוב ואינטנסיבי, הגבולות מיטשטשים, והיחסים גולשים למעשים מיניים ופוגעניים. חשוב לציין כי בחברה הדתית, בה מורות פחות חשופות בדרך כלל לבנים, מרבית הפגיעות שבהן נתקלנו בפורום היו של נשים בתלמידות או חניכות.

תגובותיהן של הנפגעות אינן שונות מאלו של נפגעות על ידי גברים: הלם, בלבול, אשמה עצמית ובושה גדולה. תחושות אלו גורמות לרבות מהן לשתוק, להדחיק ואף לנתק את החוויה מתודעתן לאורך שנים. רק לאחר טיפול רגשי, ולא אחת רק בבגרותן, הן מסוגלות להגדיר את מה שעברו כפגיעה מינית ולהבין שהן אינן אשמות. מנקודה זו עולה לרוב הרצון להגיש תלונה – לאו דווקא כדי לנקום, אלא בעיקר כדי למנוע מהפוגעת להמשיך ולפגוע באחרות.

לצד זאת, רבות מהנפגעות מסרבות להגיש תלונה במשטרה, לעיתים מחשש לחשיפה ולעיתים מתוך תחושה ש"הדבר כבר מאחוריהן". במקרים כאלה, הפורום מדווח לפרקליטות ומקבל לעיתים היתר להמשיך בבירור פנימי כדי לנסות ולמנוע פגיעות נוספות. ואכן, היו מקרים שבהם מורות שנחשפו חזרו לסורן, פגעו שוב, ורק אז התלונות הגיעו למסלול פלילי. באחד המקרים אף פורסם שמה של מורה כזו, לאחר שהתברר כי פגעה פעם נוספת. היום התיק מצוי בטיפול הפרקליטות לאחר המלצת המשטרה להגיש כתב אישום.

מקרה נוסף שממחיש את עומק הבעיה הוא של מלכה לייפר, מנהלת בית ספר לשעבר, שהוסגרה לאוסטרליה בעקבות פגיעות קשות בתלמידותיה, ולאחרונה התברר כי פגעה בשנית גם בין כותלי הכלא.

המסקנה ברורה: חינוך למודעות ולמוגנות מינית חייב לחול על שני המינים. עלינו ללמד ילדים ונוער היכן עוברות החומות הברורות שאסור לפרוץ, ולהבהיר שכל חצייה של קו כזה, מצד גבר או אישה, היא פגיעה חמורה. חברה בריאה אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מתופעה זו או להמעיט בערכה. האחריות שלנו היא לשבור את קשר השתיקה, לקרוא לדברים בשמם, ולפעול ללא מורא מול כל פוגע או פוגעת.