גדלתי בעולם החרדי, וכבר בבחרותי התאהבתי בכתבי הרב קוק ואחר כך בכתבי הרב שג"ר. לכן מצאתי עניין במאמר היפה של הרב נריה גוטל. ברצוני להוסיף כמה הערות:
מאמרו של הרב נריה גוטל
במאמר הוזכרה חלוקה בין כתבי הרב קוק בהלכה לכתביו בהשקפה. למעשה ישנה חלוקה נוספת המקובלת אצל תלמידי החזון איש, הרב הוטנר ועוד, בין כתביו במחשבה רוחנית כללית, כגון אורות הקודש, אורות התורה ואורות התשובה, ובין חיבורים ציוניים כמו הספר "אורות". בספריות של ישיבות חרדיות רבות אפשר לראות גם היום ספר כמו עין איה, ולא רק את החיבורים ההלכתיים.
הרב קוק. | צילום: Getty Images
גם אני שמעתי בבחרותי את האגדה על אמירת החזון איש בעניין "ספרי הלכה כן, השקפה לא", ואז שמעתי שמי שמרגיש התעלות (כמוני) אפשר "להתיר" לו. פניתי לרב דב יפה זצ"ל, המשגיח של ישיבת רכסים שנחשב לאחד מתלמידי החזון איש, והוא אמר לי: "החזון איש אף פעם לא אסר". הוא גם הסביר את מקור הטעות: מוכר ספרים התייעץ עם החזון איש מה למכור, ובין ספרי ההלכה ייעץ לו החזו"א למכור את ספרי הרב קוק. מכך שלא צירף להמלצתו ספרי השקפה של הרב קוק, רצו להוכיח שהוא ביקש להרחיק ספרים אלו. כמובן זו איננה ראיה.
הכי מעניין
הרב יפה הוסיף ואמר שחבל מאוד שמסתכלים על ספריו כבעייתיים, אף שהם יכלו לעזור לאנשים רבים, אם כי צריך "להיזהר מציונות" כדבריו, אבל אורות הקודש, אורות התורה ואורות התשובה הם לכתחילה שבלכתחילה. שני אנשים שלא האמינו לי כשסיפרתי להם על כך, כל אחד בנפרד, פנו בעצמם לרב יפה וקיבלו את אותה תשובה.