כמעט 35 שנה חלפו מאז שנחשפו לראשונה תוכניות הבנייה בין ירושלים למעלה־אדומים, באזור הידוע בכינוי E1. בדיווח הראשון עליהן, במקומון הירושלמי כל העיר בדצמבר 1990, עלתה הסברה שאלפי הדירות המתוכננות ייועדו לעולים החדשים, שהחלו באותה השנה להגיע בהמוניהם לישראל מברית המועצות הקורסת. כותבי הידיעה תהו כיצד מתיישבת התוכנית עם ההתחייבות לא להפנות את העולים להתיישב ב"שטחים", והכריזו בכותרת המשנה כי "מישהו שם (במשרד השיכון – ש"פ) חושב שהאמריקנים מטומטמים".

חמישה חודשים אחר כך, בסיור עם כעשרים חברי כנסת מהימין, פירט שר השיכון דאז אריאל שרון מעט יותר על התוכנית ועל ההיגיון שמאחוריה - עיבוי מטרופולין ירושלים. "מעלה־אדומים חזקה היא הערובה לחוזקה ולביטחונה של ירושלים", הצהיר שרון באוזני חברי הכנסת והעיתונאים שהצטרפו לסיור. "אני שמח שהעיר הזאת מתפתחת כך, זה חשוב מאוד להגנתה של ירושלים ושמירתה לנצח כבירת ישראל".

בימים ההם, טרם בוא הסכמי אוסלו לעולם, החשש מהקמת מדינה פלסטינית לא נראה מיידי, אך חשיבותו האסטרטגית של השטח הייתה ברורה. חיבור התיישבותי בין מעלה־אדומים לירושלים היה ונותר הדרך היחידה לקטוע את הרצף הטריטוריאלי הערבי בין רמאללה ושכם לחברון ובית־לחם. זו גם הסיבה לכך שכבר מהרגע הראשון הפכה התוכנית לסדין אדום בעיני הצד הערבי ותומכיו, באירופה בפרט ובעולם בכלל. ספק אם בכל תולדות ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון הייתה תוכנית שעוררה התנגדות בינלאומית ערה כמו תוכנית E1.

מכיוון שזהו אזור המעבר המזרחי בין יהודה לבנימין ולשומרון, כמעט בכל התוכניות להקמת מדינה פלסטינית הוא נועד להיות חלק ממנה. כך למשל במפות מתווה קלינטון משנת 2000, וכן באלו ששורטטו בשיחות המשא ומתן שנוהלו בתקופת ממשלת אולמרט. אפילו בתוכנית השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שפורסמה בשלהי כהונתו הקודמת, השטח סומן כך שלא יישאר בשליטת ישראל. העולם, שרצה מאוד לראות בהקמתה של ישות מדינית פלסטינית וסבר שזהו המפתח לפתרון הסכסוך הישראלי־ערבי, לא היה מוכן להשלים עם צעדים שיסכלו את בואה לעולם. רצף התיישבותי יהודי בין ירושלים למעלה־אדומים נתפס כאזור חיץ שעלול לנתק סופית את דרום המדינה הפלסטינית העתידית מצפונה, ובכך אולי אף למנוע לחלוטין את הקמתה.

רבות מממשלות ישראל בשלושים השנים האחרונות חפצו לקדם את הבנייה באזור. אינספור חברי כנסת ושרים הצטלמו על רקע אדמות הטרשים הסלעיות והכריזו על כוונתם לעשות מה שלא עשו קודמיהם. חלקם אף לא הסתפקו בדיבורים וקידמו את התוכניות במוסדות התכנון. אך הלחץ הבינלאומי תמיד גבר בסופו של דבר. ההתיישבות ביו"ש עלתה כפורחת ב־35 השנים האחרונות על אף כל הקשיים והמהמורות, ודווקא האזור הזה נותר שומם, למרות חשיבותו האסטרטגית הרבה וסמיכותו לעיר ישראלית גדולה.

לכן, החלטת מועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי לאשר סופית בניית 3,400 יחידות דיור באזור הזה היא סיבה למסיבה, הישג שיש לחגוג אף שנותרו עוד כמה שלבים עד שהדחפורים יוכלו לעלות על הקרקע. האישור שניתן השבוע הוא נקודת אל־חזור, והשכונה הגדולה שתחבר את מעלה־אדומים לירושלים קום תקום. לא זו בלבד שהיא תקום, למרבה הפלא זה יקרה בתמיכה שקטה של ארצות הברית ועם התנגדות סמלית בלבד של שאר ידידותיה של ישראל, שעשו בעבר הכול כדי לסכל את הבנייה שם.

עליית טראמפ לשלטון בארצות הברית ללא ספק הקלה על קידום המהלך, אך בלי כמה "משוגעים לדבר", ובראשם שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' ואנשיו, הנס לא היה קורה. רבים גיחכו נוכח התעקשותו במהלך המו"מ הקואליציוני להחזיק בעצמו בתפקיד המעט משונה של שר במשרד הביטחון, אך נדמה שכעת אפשר להודות שההתעקשות הייתה מוצדקת. לצד שורה של מהלכים טקטיים מקומיים שנעשים כמעט מדי יום מתחת לרדאר, הצליח סמוטריץ', בגיבויים של שר הביטחון וראש הממשלה, להוביל גם מהלכים משני מציאות.

הממשלה הנוכחית היא הטובה ביותר שהייתה להתיישבות ביו"ש בדור האחרון. כל אנשי הימין המזדרזים לקרוא להפלתה מסיבות כאלו ואחרות שוכחים שקלושים הסיכויים שאחרי הבחירות תקום ממשלה שתמשיך באותו הקו. אומנם הכותרת באתר הארץ שקבעה כי "המדינה הפלסטינית נמחקת" אולי מוגזמת, אך אין ספק שאישור הבנייה ב־E1 הוא עוד מסמר בארון המתים של "פתרון שתי המדינות", וכלונס מרכזי ביסודותיה של כל תוכנית עתידית להחלת הריבונות במלוא מרחבי ארץ אבותינו.