"סבורים הם שהפכו את העברית לשפה חילונית. שחילצו מתוכה את העוקץ האפוקליפטי. אבל זאת איננה האמת. חילון של שפה אינו אלא דיבור בעלמא, מליצה בלבד". כך כתב גרשם שלום לפרנץ רוזנצוויג בדצמבר 1926. הוא צדק. העברית לא יכולה להיות שפת חולין. היא מרובדת בשכבות גיאולוגיות המכילות את סלעי היסוד המקראיים, ומשם היא צומחת דרך שפת המשנה והתלמוד וימי הביניים, עד להתחדשותה עִם התעוררות העם לחיים מחודשים.

לפני יותר מעשור, בחנוכה תשע"ה, התכנסנו בבית הנשיא בירושלים לתחילת מסע של קריאה יומית בפרקי התנ"ך, וניסיון להניע את החברה הישראלית אל מחוזות אוצרות הרוח שירשנו מאבותינו. ייעדנו את עצמנו להביא את החברה הישראלית למפגש בין אדם לאדם ובין אדם לשורשיו. אחד מעקרונות היסוד שלנו הוא תשומת לב גדולה לגיוון דעות. לכל פרק מפרקי התנ"ך חיפשנו את הריבוי, את המגוון, את השונות. הגענו לאלפי כותבים ויוצרים שכמעט לעולם לא ייפגשו במציאות החיים החברתית.

מול ההשתדלות הזו יש תחושה קשה שרוח הזמן נושבת בכל תוקפה בכיוון ההפוך, המפריד והמקטב. פוליטיקה של זהויות העצימה את הדיבור המשסה, בלי להכיר ובלי להיפגש. המציאות השבטית של החברה הישראלית רק התחדדה, ותהליכי הבידול והפיזור הלכו והתעצמו. הזרות העצימה את הניכור וגידלה בתוכנו פחד של ממש מכל מי שאינו "אני". ההסתגרות אינה נחלת מחנה אחד אלא נחלת הכול. ימים ארוכים של מלחמה שחקו את הסולידריות המועטה שנותרה, והעייפות הלכה וגדלה. "ככל שתכבד הדרך, תקצר הרוח, יגדל הרעש ותרבה הערבוביה. אין איש שומע עוד את שפת רעהו" (ח"נ ביאליק).

כעת, לכבוד סיום הסבב הזה, בחרנו לייצר, בשיתוף עם הוצאת ידיעות ספרים, חמישים קריאות מדרשיות הקושרות את שירי רחל שפירא לספר הספרים. שיריה הם אולי הדוגמה היפה ביותר לתופעה הקסומה של השפה המדוברת, שלכאורה מספרת את החולין אך מושפעת מהמגע עם סלעי היסוד ומשופעת בהם. את ראשית המגע האינטימי שלה עם השפה חוותה רחל שפירא, על פי עדותה, בלוח סידור העבודה בקיבוץ שפיים. משם החלו לנבוט בה שירים למאות, רבים מהם שירי זמר שמספרים על האינטימיות האנושית בתוך ההוויה הארץ־ישראלית. התנ"ך אינו נוכח באופן חשוף בשיריה, אבל כפי שאמר גרשם שלום, העברית שקועה במפלסיה העמוקים.

כעת, עם כניסת חודש אלול ומשב הרוח של תקופת השנה, אנחנו מבקשים להמשיך את תנועת ההתחדשות והפיוס שלנו. הכול יודעים שאי אפשר לייצר תנועה של התחדשות ויצירה כשהכוח המניע אותך הוא רק פחד. חברה חרדתית יוצרת שיתוק מבוהל ומחבלת בכוח התנועה של עצמה. בחרנו להתגבר על הפחד וללכת בדרך של פתיחת השורות לכל מי שחפץ להלך בם. בדרך של חיפוש המהויות ולא הזהויות, בדרך שמזמינה אנשים להשמיע את קולם ולא רק להציע להם לשמוע את קולנו. המגע עם אותיות התורה היה מרגש ומזמין עד כדי כך שהצליח לחצות את כל המחיצות.

מאות אלפים משתתפים איתנו כבר במסע הזה. זהו אחד ממרחבי הלימוד הגדולים בעולם היהודי שמוקד חייו כאן, במדינת ישראל המתחדשת. בכל יום אני מתעורר לאמירת מודה אני ששם חלקי ביושבי בית המדרש הענק הזה, שרובו אור ושמחה. כעת, עם סיום הסבב השלישי ותחילתו של סבב הקריאה הרביעי, אני מתפלל את תפילתם של חכמי ארץ ישראל (על פי ירושלמי ברכות): "שלא תעלה שנאתנו על לב אדם ולא שנאת אדם על לבנו, ותרבה גבולנו בתלמידים, ונשכים ונמצא ייחול לבבנו, ותבוא לפניך קורת נפשנו לטובה".

הרב בנימין לאו הוא ראש מיזם "929 – תנ"ך ביחד"