האישור הסופי שניתן לבניית 3,401 יחידות דיור באזור E1 האסטרטגי, עורר את מקהלת הזעם הרגילה נגד ישראל מצד מנהיגי העולם ותומכי מדינה פלסטינית. בראשם נמצא נשיא צרפת עמנואל מקרון, הדוחף להצבעה בעצרת הכללית של האו"ם על מדינה פלסטינית בספטמבר.

עבור מקרון, זוהי מחווה גדולה - פנטזיה פציפיסטית המעמידה פנים שמדינה פלסטינית היא התרופה למלחמה. אבל עבור ישראל, זהו איום קיומי.

מסדרון E1, המחבר את ירושלים למעלה אדומים, הוא חיץ חיוני מפני כיתור בירת ישראל על ידי ישות פלסטינית עוינת המשתרעת מרמאללה ועד בית לחם. בלעדיו, ירושלים מסתכנת בהפיכה למבודדת ופגיעה, כפי שהייתה בין השנים 1948 ו-1967, כאשר יהודים לא יכלו להגיע אפילו לכותל המערבי.

זו הסיבה ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' קידם את התוכנית. מבקרי הממשלה מתייחסים אליו כמיעוט קיצוני, אך האמת היא שעמדתו משקפת מציאות מפוכחת: ישראל אינה יכולה לסחור בהישרדותה תמורת מחיאות כפיים בינלאומיות.

ההנהגה הפלסטינית מעולם לא ויתרה על חזונה הג'יהאדיסטי. היא מעולם לא גינתה את הטבח ב-7 באוקטובר. היא ממשיכה לשלם משכורות למחבלים ומתגמלת טרור באמצעות מדיניות ה"Pay for Slay". ועכשיו היא מכריזה בגאווה שבזכות 7 באוקטובר, היא מנצחת במלחמה על דעת הקהל.

מקרון ובני בריתו - באוסטרליה, קנדה ומדינות אחרות - מתגמלים למעשה את חמאס על ידי דחיפה להקמת מדינה פלסטינית באו"ם.

ישראל כבר הייתה כאן בעבר. "שלושת הלא" של הליגה הערבית לאחר מלחמת ששת הימים לא הותירו מקום לפשרה. כל הצעת שלום ישראלית נתקלה בטרור, החל מדחייתו של ערפאת ועד לעקשנותו של אבו מאזן. מה שנקרא "הקו הירוק" מעולם לא היה גבול, אלא רק קו שביתת נשק, וכיום הוא משמש כנשק נגד עצם הלגיטימיות של מדינת ישראל.

הבנייה ב-E1 היא יותר מתוכנית דיור. היא מהווה לא פחות ממגן עבור ירושלים ומסר לאויבי ישראל: אומה זו לא תחולק או תכותר שוב.

מה שלא יחליט האו"ם, ישראל היא זו שתתווה את דרכה. מקרון אולי חולם על החזון האנטי-אמריקני של אירופה, אך לישראל יש תפקיד דחוף הרבה יותר - לחסל את חמאס, להגן על אזרחיה ולשתף פעולה עם מדינות ערביות מתונות כדי לבנות מזרח תיכון בטוח ויציב יותר.

האלטרנטיבה - להעניק לג'יהאדיסטים את הניצחון שהם מחפשים - היא בלתי נתפסת.