אחד המשפטים הקלאסיים עליהם גדלנו הוא "אל תהיה צודק, תהיה חכם". כאחד שמידת הצדק תמיד הייתה חשובה לו, דבר שהתבטא לאורך השנים בתלונות רבות על שיפוט במשחקי ספורט, מעולם לא אהבתי את המשפט הזה. אני יודע שבהרבה מקרים בחיים הוא נכון (לדוגמה על הכביש), אבל בכל זאת, תמיד שאלתי את עצמי: למה אי אפשר להיות גם צודק וגם חכם? ויותר מזה – מה אם הצודק הוא הוא החכם?

20 שנים חלפו מאז חגגתי את בר המצווה שלי בזמן הגירוש (על האוקסימורון שבכך), וכנער בן 13 – כבר אז היה לי ברור כשמש שמדובר לא רק בצעד הכי לא צודק שיש, אלא גם לא חכם בעליל. מעבר לעוול המוסרי של עקירת אלפי יהודים מביתם, לא הבנתי כיצד ייתכן שהממשלה פשוט מחליטה למסור חתיכה מארץ ישראל לאויב, ועוד ללא תמורה. בלי קשר להיבט הדתי של יישוב ושלמות הארץ, פשוט לא הצלחתי לתפוש איך היא לא מבינה שהענקת פרס שכזה לטרור רק תזמין עוד ממנו.

אך הדבר שהפריע לי בזמנו אפילו יותר מסכלותה של הממשלה, הוא שנדמה היה שרוב העם תומך בהחלטה. רובנו ודאי זוכרים זאת היטב: מהדורות החדשות ציירו תמונה ברורה - מרבית המדינה בעד ההתנתקות, בעוד מיעוט קטן וזניח של מתנחלים וחובשי כיפות סרוגות מתנגד לה. רוב הישראלים הם שמאל שפוי שרוצה שלום, כאשר הכתומים-חוסמי-הכבישים הם קומץ קיצוני ומחרחר מלחמה אותו יש להוקיע. ידעתי כמובן שמדובר בדמוניזציה שקרית, אך לא הייתה לי סיבה לחשוב שגם המספרים שקריים.

מה "רוב העם" באמת חושב

עברו כמה שנים טובות עד שהבנתי שהמציאות שונה לחלוטין. עם עלייתן של הרשתות החברתיות, התקשורת הממוסדת איבדה לא מעט מכוחה. פתאום יכולנו להיחשף לעמדותיו של אותו "רוב העם" באופן ישיר, בלי תיווך תקשורתי שיבחר מה ואיך להציג לנו. והפלא ופלא, הגילוי המרעיש שמרבית הישראלים דווקא נוטים ימינה – בניגוד למה שסיפרו לנו כל השנים – לא איחר לבוא, והדבר התבטא כמובן גם בקלפי.

נכון, ייתכן בהחלט שבעקבות הגירוש "המציאות עצמה זזה ימינה", כפי שטען אז אראל סג"ל, אך ברור לי שאם היה נערך משאל עם בשנת 2005 – היינו מגלים שרוב המדינה מתנגדת למהלך. איני יודע אם בתרחיש שכזה הוא עדיין היה יוצא לפועל או לא, אך הוא ודאי לא היה עובר בצורה (יחסית) "חלקה" כמו שהוא עבר, על אחת כמה וכמה אם הרשתות החברתיות היו פעילות בזמנו.

ההבנה הזו, שלתקשורת יש כוח לא רק לצייר לציבור תמונת מצב של המציאות אלא גם ממש לעצב אותה, גרמה לי לרצות להיות עיתונאי. לכל איש תקשורת יש אג'נדה – פוליטית, חברתית, ביטחונית ועוד – אותה הוא מעוניין לקדם, וכמובן שאיני יוצא דופן בכך. אך מהרגע הראשון היה ברור לי שיותר מכל אג'נדה כזו או אחרת, הדבר שהכי חשוב לי לקדם הוא את אותו ערך ישן נושן שעבור רבים כבר הפך למיושן - האמת.

לימים גיליתי שסיפורי אינו יוצא דופן ושאני בעצם חלק מדור חדש של אנשי תקשורת צעירים שטראומת הגירוש היא מעין "אבן הפינה" שלהם, בדומה לדור הקודם שחווה זאת עם אוסלו. יש להניח שרבים מאיתנו מעוניינים "לאזן" את מפת התקשורת בישראל שלאורך השנים נתפשה כנחלת השמאל, אחרים שואפים להוות קול עבור חלקים רחבים בעם שלא זכו לייצוג וחלקנו, ואני בתוכם, רוצה להילחם בשקרים ובמצגי שווא כדוגמתם ראינו בעשורים הקודמים – ועודנו רואים היום.

אמת בת 3,500 שנה

הרשתות החברתיות, כפי שהזכרתי קודם, אכן תרמו רבות לעקיפת התקשורת הממוסדת והשמעת הקולות מהשטח, אך אליה וקוץ בה והן גם מהוות כר פורה להפצת שקרים. היום כמעט כל אחד יכול לפרסם פוסט עם כמעט כל תוכן שירצה, וכתוצאה מכך הרשת מלאה בפייק ניוז וקשה לעתים קרובות לדעת מה נכון ומה לא. הבינה המלאכותית רק מעצימה את התופעה, כאשר גם התקשורת הממוסדת נופלת תדיר בפח הדיסאינפורמציה. דוגמה מובהקת לכך היא כמובן קמפיין הרעב השקרי בעזה, כאשר אפילו חלק מהתקשורת הישראלית הולכת אחריו שולל.

אז מה אפשר לעשות כדי להילחם בתופעה? לחזור לבסיס - לערכי האמת והצדק. פרשת שופטים, אותה נקרא בשבת הבאה, תיארה זאת טוב מכל: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ". רדיפה אחר הצדק תוביל לחיים ולירושת הארץ, מציאות פשוטה של סיבה ותוצאה; תרדפו צדק – תחיו וארץ ישראל תהיה שלכם. תנטשו את הצדק – ויקרה ההפך. זה משהו שנכון היום לא פחות משהיה לפני 3,500 שנה, אבל רבים מאיתנו עדיין מסרבים להבין זאת: לפעמים הדבר החכם לעשות, הוא להיות צודק.

אחת הבדיחות העצובות שזכו לעדנה מחודשת במהלך המלחמה היא שכוחות צה"ל מצאו בעזה מנהרה, אבל לא סתם מנהרה – אלא מנהרת זמן, שהחזירה אותם ל-2005. בקיץ תשס"ה, בעקירה מגוש קטיף, איבדנו את הצדק, איבדנו חלק מארץ ישראל ומאז ועד היום (ובמיוחד בשנתיים האחרונות) אנו משלמים על כך מחירים שפעם נראו כדמיוניים. ואם לא נשיב לעצמנו את הצדק שאבד, נמשיך לשלם את המחיר – ולא נוכל לנצח, לא את השקרים ולא את האויב.

חזרנו לארץ ישראל אחרי 2,000 שנות גלות והקמנו כאן מדינה לא מכיוון שזה היה נוח, אלא מפני שזה היה הדבר הנכון. כי זו הארץ שלנו. זה היה הדבר הצודק לעשות וכמובן - זה גם היה הדבר החכם לעשות. אם אנחנו רוצים לנצח במלחמה, הן בזו הנוכחית והן באלו שעוד יבואו עלינו, אנחנו חייבים להבין שכשזה מגיע לארץ ישראל - הצודק הוא החכם. והוא זה שיחיה ויירש את הארץ.