למרות המלחמה, וכנראה בגללה, יום השנה ה־20 להתנתקות עורר המולה תקשורתית רבה. יותר משהכתומים בדימוס רצו לזכור, העיתונות טרחה להזכיר. לשם שינוי, היא עשתה זאת בהגינות. אירועי אוקטובר 23' ואילך גרמו לה להרהר מחדש בתבונת המהלך ההוא ולעמת בשידור חוזר את התרעות המגורשים עם הבטחות המגרשים. איש מאדריכלי הגירוש לא ניצל את היארצייט העגול כדי להביע חרטה, אבל במבחן התוצאה רוב הציבור לא התקשה להחליט מי צדק – אלה שהבטיחו בשעתם שיהיה טוב או אלה שהזהירו שיהיה רע.

לפי סקר של "ישראל היום", רק 24 אחוזים מאזרחי ישראל עודם סבורים שממשלת שרון פעלה נכון כשהסתלקה מרצועת עזה לפני עשרים קייצים. סקר נשכח של אוניברסיטת תל־אביב שהתפרסם שבועיים לפני ההתנתקות הצביע על 60 אחוזי תמיכה ציבורית בתוכנית. הימין הישראלי איבד מאז את גוש קטיף, אבל התנחל בהדרגה בלבבות.

"לישראל יהיה חופש פעולה רחב יותר מאי פעם לפעול נגד ארגוני הטרור", ניסה שרון לשדל את מתפקדי הליכוד ערב המשאל המפורסם, "אולם אם יימשך הטרור, ישראל, והפעם בגיבוי בינלאומי, תשוב ותפעל גם בעזה ביתר שאת". מי יגול עכשיו עפר מעיניו ויספר לו על נפלאות הגיבוי הבינלאומי לישראל באירופה או על מצב האנטישמיות בקמפוסים באמריקה? גלעד יספר? עמרי? דובי ויסגלס? 

ראש ממשלת ההתנתקות נפל למשכב סופני פחות מחצי שנה אחריה. שאר קברניטי הפרויקט, כמו אולמרט, מופז וחלוץ, פרשו מזמן לגמלאות. פורום החווה התפזר לכל רוח. כל שופטי בג"ץ שהכשירו את הטרנספר, וכל בכירי הפרקליטות דאז שהתעמרו בכתומים, פרשו אף הם. מבין חברי ממשלת שרון באמצע אוגוסט 2005 נותר על כנו רק שר מכהן אחד, ישראל כ"ץ, שאומנם הצביע בכנסת בעד ההתנתקות אך לא נטל בה חלק מעשי. גם בספסלי האופוזיציה נותר בקושי ח"כ אחד מהימים ההם (אחמד טיבי). יאיר לפיד הגיש תוכנית בטלוויזיה, בני גנץ וגדי איזנקוט שירתו בצה"ל כאלופים צעירים, ואביגדור ליברמן הצביע נגד. בקיצור, אין עוד על מי לכעוס, מלבד אולי על בנימין נתניהו שתחילה תמך בהתנתקות, חד־משמעית תמך, אך התחרט לפני שעת השי"ן והתפטר.

ובכל זאת, הימין הפוסט־טראומטי עדיין כועס נורא. לא שוכח ולא סולח. יוצרי הסדרה "איפה היית בהתנתקות?", ששודרה בכאן 11, צדקו למדי כשטענו כי הימין נוטר ונוקם עד עצם ימינו. קשה להפריך את חשדותיהם שגם הרפורמה המשפטית וערוץ 14 הם סוג של נקמה. המחנה שנדרס על ידי אריאל שרון, בגיבוי נלהב של מערכות המשפט והתקשורת, בא איתן חשבון כעבור דור. הוא זוכר היטב ששרון היה ליכודניק, אבל אינו שוכח שהשמאל היה הוגה הרעיון של ההסתלקות מעזה, מכשיר הלבבות הגדול לעקירת מתנחלים מבתיהם, ולפיכך משתוקק להשיב לו כגמולו.

נכון, זו לא רק ההתנתקות. מאז הורדת אחרון המתבצרים מעל הגג בכפר־דרום קרו פה עוד כמה דברים שהרתיחו את דמו של הימין: משפט נתניהו, הפגנות בלפור, תופעת הרל"ביזם בכללה, "ממשלת השינוי", קפלן, סרבנות, וכמובן השימוש העכשווי בחטופים לצורך מיגור הממשלה או עלילות ההרעבה, אך מקור האנרגיה הראשי של הזעם הכתום המבעבע ללא הרף הוא זיכרונות ההתנתקות. קשה לימין להניח אותם במגירה ולהמשיך הלאה.

כששלמה קרעי ויריב לוין מתאמצים להדיח את גלי בהרב־מיארה ולהחרים את יצחק עמית, הם מבקשים להעניש בכך למפרע את אהרן ברק ומני מזוז. נער גבעות שתוקף חיילים ביו"ש ממלא כביכול את צוואת הוריו שנבלמו על ידי צה"ל בכפר־מימון, עוד לפני בואו לעולם. גם לחיכוכים הבלתי פוסקים בין בכירי ממשלת נתניהו לרמטכ"לים אפשר למצוא רקע פסיכולוגי באירועי קיץ 2005. המאמר המקומם של יאיר לפיד בעד ההתנתקות מצוטט שוב ושוב בעלוני השבת, כאילו זה עתה ירד לדפוס. בחוגי ימין מסוימים רוחשים בוז עכשווי גלוי לקמפיין מועצת יש"ע ב־2005, "באהבה ננצח", כדי שחלילה איש לא יחטא פה שוב באהבה. אגב, זו הייתה תמצית סיסמה ארוכה יותר שהציע חנן פורת, בהשראת המילים המפורסמות של אריק איינשטיין – "יש לנו אהבה והיא תנצח". פורת לא ראה באהבה תחבולה יחצ"נית לצורך ניצחון, אבל האמין שאהבה היא המשאב המוסרי שיאפשר את הניצחון. הוא קצת כעס כאשר דובר מועצת יש"ע העניק לסיסמה שלו פרשנות מקוצרת.        

מה היה פורת ז"ל אומר על כל מה שקורה פה בשנתיים־שלוש האחרונות? אולי מעיר שבכל מקרה השנאה לא תנצח. היא רק גוררת שנאה נגדית, ולשמאל הרי יש כישרון שנאה ורדיפה גדול שבעתיים מזה של הימין. כבר אין מילים קשות שהוא מוכן לגנוז למען שלום בית, בעודו מקונן מרה על "מכונת הרעל". ובינתיים אויבי ישראל מביטים מהצד ומתמוגגים. במשך שנים חמאס ניצל לטובתו את היתרון הטריטוריאלי של ההתנתקות, עכשיו הוא מתפרנס מההשלכות הפוסט־טראומטיות שלה על היהודים. כדי לנצח אותו סוף־סוף, לא מספיק לכבוש את עזה, צריך לכבוש את הכעסים פה. אחרי שני עשורים הגיע הזמן לחדול ממסע העונשין הימני שבעקבות פשעי ההתנתקות, ולחשוב על פיוס. זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, כתוב בתורה, לא את אשר עשה לך שרון בצאתכם מגוש קטיף.